בעקבות ציון 70 שנים למדינת ישראל ו-40 שנים לעוצבת הגליל (אוגדה 91) האמונה על בטחון גבולה הצפוני של ישראל, בחרה האוגדה לקיים את מיזם ״מדור לדור, מתש״ח לתשע״ח״.
במסגרת המיזם נפגשים קציני וחיילי האוגדה והחטיבות עם לוחמים אשר הקימו את היישובים בגזרה ונשארו בהם עד היום. המפגש מעניק הזדמנות ללמוד על מורשת האוגדה ולהוקיר תודה והערכה על העשייה, החריצות ואומץ הלב של אותם הלוחמים.
בשבוע שעבר נפגשה פרמדיקית מגדוד 75, סמל עילי לבנון עם רחל רבין בביתה שבקיבוץ מנרה. רחל, אחותו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, הייתה ממקימי הקיבוץ חמש שנים לפני קום המדינה. ב1943 עלתה רבין יחד עם גרעין הנוער העובד להקים את מנרה: ״עלינו בקבוצה קטנה מאוד. ההר היה קירח ושומם- בלי עצים, בלי דרכים, בלי מים.״ עם פרוץ מלחמת העצמאות, מרבית האמהות והילדים פונו מהאזור ורחל, יחד עם חבריה, נשארו לסייע.
רחל תפקדה כאלחוטנית וכחובשת. היא מספרת על ההכשרה הקצרצרה והאינטנסיבית שעברה ועל חוויה שזכורה לה במיוחד מימיה כחובשת: ״קבוצת לוחמים יצאה לפעולה בכפר הערבי הונין. בשלב מסוים הודיעו לי שיש פצועים.
הגיעו 2 פצועים, אחד נורה ליד העין ואחד נפצע ברגל. לאחר מספר חודשים, נסעתי באוטובוס בתל אביב. ראיתי מישהו והבנתי שהוא מוכר לי. שמתי לב לצלקת ליד העין שלו. שאלתי אם הוא נפצע במנרה והוא לא הבין איך אני יודעת. סיפרתי לו בהתרגשות שאני זו שטיפלה בו״. במהלך חייה עסקה רחל בחינוך והייתה ממקימי בית הספר ״הר וגיא״ שבגזרה. רחל חיה במנרה 75 שנים ומספרת שמעולם לא חשבה לעזוב, כשהאהבה למקום והציונות מובילים אותה. ״רחל היא מסוג האנשים שכבר לא קיימים בארץ", אומרת סמל לבנון, "המסירות, להגיע למקום שאין בו כלום ולפתח אותו, לעזוב את הנוחות ואת הבית בשביל להתיישב במקום שכזה. היה מעניין לשמוע על התפקיד שלה כחובשת במלחמת העצמאות, להבין שהדילמות שקיימות היום היו גם פעם, להיות זה שהעיניים נישאות אליו".
