פריאל ביטון מחצור הגלילית הוא הראשון במשפחתו בת 13 נפשות שהתגייס לצה״ל. לכאורה גיוס לגיטימי שלא אמור לעורר עניין. לא במקרה הזה. פריאל, בן אך למשפחה מהמגזר החרדי. הוא האח השלישי בין 11 אחים. לאורך השנים למד בבתי ספר חרדיים ובתקופת התיכון בחר לעבור לבית הספר הממלכתי- דתי "אמית שבצפת" ומאוחר יותר בחצור.
במקביל ללימודיו הוא סייע כלכלית בבית. "החל מגיל 14 עבדתי בשיפוצים והתקדמתי לכל עבודה שקשורה לבנייה- חשמל, אינסטלציה, צנרת. כל אחד מהאחים סייע בבית כדי להוריד את העומס מההורים", מספר ביטון ומשחזר איך בכיתות י"א- י"ב בקושי הגיע לבית הספר. "הייתי עובד באופן יומיומי ומגיע רק לבגרויות. הרחבתי מגמה שנקראת תיירות, בה התעסקנו בנושא תיירות- פנים ארצית וחיצונית. למדנו לארגן טיולים, לתאם לוח זמנים ורכשנו יכולות החל מלעבוד כפקיד קבלה ועד להנהלה של בית מלון. אני חושב שלצאת לעבוד מוקדם זה דבר נכון. נער שעובד בשביל הכסף שלו לומד להתנהל איתו נכון".
עם המעבר לבית הספר אמית בצפת הוא נחשף לקהלים שונים, כמו חילונים ודתיים לאומיים, למרות הקושי, הוא הגיע מוכן לאתגר. "תמיד חונכתי לקבל גם את העולמות השונים מהעולם החרדי ולא להירתע מהם. בתיכון החל תהליך החיפוש העצמי שלי, חיפוש שנמשך עד היום. כרגע אני לא מגדיר את עצמי חילוני, אבל גם לא דתי או חרדי".
הגיוס של פריאל לצה"ל לא ממש הפתיע את בני המשפחה. הוריו תמכו בו לאורך הדרך, גם קודם הגיוס, עת בחר להתרחק מהעולם הדתי. "למרות שגדלתי במקום חרדי, מגיל קטן ההורים לימדו אותי לעשות את מה שנכון לי, כל עוד זה לא פוגע בסובבים אותי. אימא תמיד קבלה אותי ואף פעם לא הרחיקה. נתנה לי את המקום ללכת עם האמת שלי ולהבין בעצמי מה מתאים לי. ראיתי שהעולם החרדי הוא פחות המקום שלי ומגיל 15 התחלתי לחפש לי דרך אחרת והתרחקתי מהדת. כשאני בבית אני מכבד את המשפחה, מסתובב עם כיפה ומתנהל באורח חיים דתי, בחוץ החיים אחרים".
"מגיל קטן אימא שלי חינכה אותנו שצריך לתרום למדינה ולשמור על העם שלנו״, מדגיש פריאל, ״הבנתי שאני רוצה להתגייס ושזה הדבר הנכון לעשות. לפני הגיוס הלכתי לשנת מכינה באור עקיבא. המכינה נתנה לי המון כלים לשירות, דרכים להתמודדות עם סיטואציות, ועזרה לי להבין מה המשמעות של להיות חייל ולעלות על מדים״.
פריאל ביטון בן ה-20 משרת כמש"ק מיקוש בפיקוד הצפון, תפקיד הכולל אחריות רבה. ״אנחנו אחראיים על כל שדות המוקשים בגזרת הצפון. במידה ומישהו נכנס לשדה מוקשים, אנחנו בודקים את המידע על השדה ומתכננים איך אפשר להוציא אותו. מרגישים את ההשפעה, אנחנו מצילים חיי אדם. בשבוע שעבר ביקרנו בבתי ספר בגולן והעברנו הרצאות על אמצעי זהירות, על איסור הכניסה לשדה מוקשים, על הסכנות הכרוכות בכך ועל ההתנהלות הרצויה באזור. ראיתי את ההתעניינות של הילדים והבנתי שיכול להיות שבזכות ההרצאה ניצלו חיים. אני יודע שהתפקיד מאוד משמעותי וכל עוד אני פה אני נותן 100 אחוז מעצמי״.
כשהיה פריאל בישיבה הוא נחשף לעולם חדש ששאב אותו ושינה את חייו- למוזיקה – ולא סתם מוזיקה אלא מוזיקת ההיפ הופ. "מגיל קטן הרגשתי שאני לא מוצא את המוזיקה שבאמת נוגעת בי. כששמעתי את סגנון ההיפ הופ גיליתי עולם שלם שריתק אותי. הבנתי שאני רוצה להתעסק במוזיקה ובגיל 17 כתבתי את השיר הראשון שלי. ניסיתי ליצור ראפ דתי (שירי היפ הופ עם מילים נקיות ויפות). היו מתקשרים אלי אנשים מישיבות בכל רחבי הארץ ואומרים שהם שומעים ואוהבים את המוזיקה. השתתפתי בתכנית "ביטים" שהעניקה לי חשיפה ונועדה לקדם ראפרים צעירים ואפילו הגעתי לגמר״.
למרות הקושי מצליח פריאל לשלב את השירות הצבאי עם המוזיקה. ״לא קל להצליח לעשות את השילוב אבל כשזה משהו שאתה אוהב והוא חשוב לך אתה תמיד תצליח למצוא את הדרך. אני ממליץ גם לאחים הקטנים שלי לבחור להתגייס ולעשות שירות משמעותי ומפתח״.
