במקביל לעלייה בשיעור הגירושים בחברה הכללית, העומד על כ-30% לערך, המגיפה אינה פוסחת גם על החברה הדתית-לאומית. ניתן לשער כי מדובר בשיעור פחות משמעותי מהחברה הכללית אך בהשוואה לעשורים הקודמים קיימת נסיקה גם במגזר זה. הגורמים הינם זהים- גורמים שהשפיעו על הגידול בשיעור הגירושין בחברה החילונית ואשר מחלחלים יותר ויותר גם לחברה הדתית-לאומית.
סדרת כתבות מיוחדת לקוראי 'חדש בגליל' מאת עו"ד נדב יואב "הסודות נחשפים"
נועה (שם בדוי), חרדית, גרושה בת 42 ואם לשלושה:"אני יצאתי מהבית, והוא זה שנשאר איפה שגרנו, עושה שם קמפיין פרסומי לעצמו ומנסה להסית נגדי. על כל פנים, לקחתי את הרגליים ולא רציתי להישאר. הילדים שלי למדו במוסדות שם, המורות שלהם הסתכלו עליי כמו על איזו מפלצת. גם בבית הכנסת, בשכונה, בגינה. לא היה מקום שלא הצביעו עליהם, הנה ה'מצורעים'. אני לא מצאתי שם מקום, ברחתי"….
על מה ולמה:
עלייה בשיעור הנשים המשכילות ובעלות מקצוע מכניס. התוצאה: תלות כלכלית פוחתת והולכת שלהן בבעל ורצון עז יותר למימוש עצמי, מעבר לתפקידי המגדר המסורתיים.
שינויים שחלו במבנה המשפחה המסורתי, המחלחלים אט-אט גם לחברה הדתית-לאומית. אחד מהם הוא השינוי במעמדה של המשפחה כערך מרכזי שיש לשמרו בכל מחיר, לרבות ויתור על מימוש עצמי, זוגיות מוצלחת ועוד.
חשיפה לחברה המודרנית. צעירים דתיים רבים נישאו בגיל צעיר יחסית (תחילת שנות העשרים לחייהם), בטרם צברו ניסיון חיים ורכשו השכלה ומקצוע. מאז נישואיהם הם עברו כברת דרך, רכשו השכלה ומקצוע ונחשפו 'לעולם הגדול', לחברה המודרנית. חשיפה זו עודדה אותם לבחון מחדש את מצבם האישי, הזוגי והמשפחתי.
הפמיניזם הדתי, אשר מעודד, מגבה ונותן לגיטימציה למימוש עצמי. נשים דתיות החשות כלואות במוסד הנישואים, שואבות תעצומות נפש, אומץ ולגיטימציה לפרק את המסגרת, הנחשבת מזה דורי דורות ערך עליון ומקודש ביהדות.
המגזר החרדי
החברה החרדית כבר לא סטרילית. מגזר שעד לא מזמן התפאר בחיי משפחה יציבים ובאחוזי גירושין זעומים – הצטרף לסטטיסטיקה. הנשים, בעיקר הנשים, הבינו שזאת לא מצווה לסבול. מצבן טוב לאין שיעור ממה שהיה פעם. הן משכילות יותר, יש להן יותר מקורות הכנסה, החוק מגן עליהן ומעביר לידיהן אוטומטית את הילדים במקרה של פרידה – כך שגירושים מבחינתן הם כבר לא סוף פסוק.
ידוע כי בחברה החרדית נוצרת הזוגיות על ידי מערך של גורמים מארגנים: שדכנים, הורים ומשתדכים. הזוגיות מוסדרת על פי מספר פרמטרים השואפים לזהות נקודות-התאמה רבות ככל האפשר של בני הזוג המיועדים – בעיקר בתחומים חיצוניים ולאו דווקא בתכונות האישיות. הפרמטרים שנחשבים הם התאמה גנטית, מגזרית, ייחוס, התאמה כלכלית, התאמה מעמדית והתאמה בין-משפחתית. לצעירים עצמם ניתן חופש-בחירה מצומצם ביותר, והידע על הצד השני מצטמצם אף הוא להיכרות קצרה ולא אישית. מוסד השידוכים הוא אחד ממנגנוני הפיקוח החברתי היעילים ביותר שפועלים בחברה החרדית.
הגישה של כלל החברה החרדית כלפי הגירושין היא כאמור שלילית והיא רואה בהם כישלון ברמה הפרטית, הזוגית והחברתית כאחת. בהיותה חברה קולקטיביסטית-דתית, מצפה חברה זו שהחברים בה ישקדו כל העת על תיקון המידות של התנהגותם. כתוצאה מכך נמנע שיח ציבורי בתופעות חברתיות שונות, כמו אלימות, רמייה, התנהגות חריגה וגירושין.
הנשים החרדיות הגרושות, סובלות מדימוי עצמי נמוך. התחושה הכללית היא כישלון; איך דווקא היא לא הצליחה במקום שאחרים מצליחים. היא יודעת שהחברה היתה מצפה ממנה: 'תחכי, תבליגי, תהיי בעלת מוסר, תלכי עם ערכים קבועים, תדעי להתמודד, אל תברחי מהקטטות ותנצחי, תעשי את בעלך לאוהב שלך'. אותו דבר אנחנו מצפים מהבעל: 'תהיה בעל מוסר, תסתום את הפה כשהיא מעליבה אותך, תדע איך להבליג, תדע איך להחזיר אהבה, תדע איך לפתוח את הדלת כשאִתה נכנס אל הבית מהעבודה או מהכולל בערב. אל 'תחשוש' לברך בבוקר טוב, לפעמים נשיקה או משהו, תדע איך לצאת מהבית, תדע להרים טלפון בצהריים, דע לבנות את הבית שלך'. חובה ברורה לכל איש ואישה בחוג החרדי לעבוד על עצמו, לשפר את עצמו, לקדם את עצמו, להפוך את האופי שלו להיות אופי טוב, אופי יותר רך, אישיות יותר עדינה.
דינה (שם בדוי) גרושה בת 37 ואם לחמישה, נזכרת בשיחה שניהלה עם אביה ערב גירושיה: "אבא שלי אמר את זה: 'תדעי לך דינה, אני אסבול מאוד מזה שאת תתגרשי. אבל אני אתמוך בך בגלל מי שאת, בגלל העתיד שלך, אני רוצה את זה בשבילך. הרבה יותר קל לי אם לא תתגרשי. את עושה את החיים שלך, ואת סובלת, ואני טוב לי. ואני יודע שיהיה מזה צרות, ואני בכל זאת מעודד אותך לעשות את זה'. מבחינת אבא שלי זה החלטה לא פשוטה. הוא איש-ציבור. פתאום יש לו בת גרושה. בציבור החרדי לא מתגרשים. הציבור החרדי לא נותן לאישה להיות גרושה. מאוד קשה… אני יודעת שיהיו לזה מחירים. זה לא כל כך פשוט."
כיום המגמה שונה. המניעים לגירושין במגזר זה אינם כל כך שונים מהמגזרים האחרים. חילוקי דעות, ריחוק ובגידות. מנגד קיימות סיבות שאופייניות רק לחברה החרדית: היעדר מכנה משותף כתוצאה מהיכרות שאינה מספקת; שידוך לא הוגן, שבמהלכו הוסתרה אינפורמציה הכרחית; כניסת האינטרנט למשפחות חרדיות ועלייה במעמד האישה. אכן, החברה החרדית – שעד לא מזמן התפארה בחיי משפחה יציבים ובאחוזי גירושין זעומים – הצטרפה לסטטיסטיקה.
המסקנה; במגזר החרדי קיימת עליה במספר המתגרשים. דוגמאות: ביתר עלית עלייה בתשעים אחוזים בגירושין. בשנה שעברה 10 מקרים והשנה 19 , בקרית ספר- מודיעין עילית 10 בשנה שעבר ו-13 השנה, עלייה של שלושים אחוזים.
בשבוע הבא ב'תיק פרידה'; 'אכבר גבר' לחיות ולמות על האיסלאם
החוקה האסלאמית נותנת בידי הגבר את הסמכות לגרש את אשתו. הוא יכול להשתמש בסמכות זו מתי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה, ללא התחשבות ברצון האישה. אין לה, לאישה, זכות להתנגד לגירושים. הגבר יכול גם להחליט להחזיר את אשתו אליו בתקופת ההמתנה, "העדה", תקופה של כשלושה חודשים לאחר הגירושים, במהלכה האישה מנועה מלהתחתן עם אחר, כדי לוודא שהיא אינה בהיריון.
