fbpx

החוקה האסלאמית מאפשרת לגבר את הסמכות לגרש את אשתו – תיק פרידה: פרק שלישי בסדרה

סוגיית הגירושים בחברה הערבית בעולם בכלל ובישראל בפרט היא עדיין טאבו רגיש, אף שהמספרים עולים משנה לשנה. בשנת 2013 טיפלו בתי הדין השרעיים (בתי המשפט המוסלמיים למשפחה) ב-25,354 תיקים של פניות ומתוכן הסתיימו- 2,867 בגירושין. ב-2014 עלה המספר ל-29,963 תיקים, ש-3,197 הסתיימו בגירושין.

unnamed

סדרת כתבות מיוחדת לקוראי 'חדש בגליל' מאת עו"ד נדב יואב "אכבר גבר"

הסיבות לפרידה דומות בכל העולם, אולם כשמדובר בחברה מסורתית מתווספים להן היבטים של התמודדות עם המציאות במאה ה-21. לכן זוגות ערבים בישראל מציינים כי הסיבות לגירושין – בנוסף למצב כלכלי, אלימות או חוסר התאמה – כוללות לא פעם מחלוקות סביב שימוש ברשתות חברתיות, פערים תרבותיים או הבנה שאין טעם להמשיך בכוח נישואים שעליהם הוחלט בגיל צעיר.

אלא שכאמור, החברה הערבית בישראל משלמת מחיר חברתי ואישי גבוה, שכולל הכפשה ולעיתים גובל בנידוי, ובמקרים קיצוניים – כפי שהתרחש כמה פעמים ברמלה ובלוד בשנים האחרונות – אפילו מסתיים הרצח. מנאר (34), תושבת הצפון ואם לארבעה ילדים, מסבירה שמיד אחרי הפרידה מבעלה היא הפכה ברגע לאויבת הסביבה ולאישה נרדפת. "הלבישו עליי שמועות שאני לא בסדר ושאסור לי להיות אימא", היא מספרת. "המצב היה בלתי נסבל והותקפתי לא רק על ידי החברה אלא על ידי ההורים שלי. בנוסף איבדתי את הילדים כי לא יכולתי להחזיק אותם כלכלית. לא הצלחתי אפילו לקחת עורך דין שיגן עליי בבית הדין השרעי".

 יצוין כי במהלך תקופת ההמתנה, עד למתן הגט, בן הזוג מחויב במזונותיה של האישה. אם בתקופה זו נמצאת האישה בהיריון, הגירושין אינם תקפים. הזכות להחזרת האישה מוגבלת לשני מקרים בלבד. אם מדובר בגירושין בפעם השלישית, בן הזוג אינו יכול להחזיר אליו את אשתו, אלא לאחר שהיא מתחתנת עם גבר אחר ומתגרשת ממנו. יחד עם זאת, קיים מצב בו האישה יכולה לגרש את עצמה, וזאת במקרה שניתן לה ייפוי כוח לכך על ידי בן הזוג בזמן עריכת הנישואים, והתנאי הזה נרשם בחוזה הנישואים. התנאי נקרא "אלעצמה".

כמו כן, בידי בית הדין השרעי סמכות נרחבת להפריד בין בני הזוג מסיבות של מחלות הגורמות נזק לאישה, היעדרות ממושכת, חילוקי דעות וסכסוכים בין בני הזוג ועוד. אחוז הגירושין בחברה הערבית נמצא בעליה תלולה במהלך העשורים האחרונים, כמעט כפול מהמצב לפני עשרים שנה.

במקביל לתהליך הזה של עליה באחוז המתגרשים ישנה מודעות גדולה והולכת לזכויות האדם ולמעמד האישה בחברה. מודעות זו מתחילה להגיע גם אל המגזר הערבי בישראל, ובייחוד אל הנשים הערביות אשר מתחילות להיכנס לשוק העבודה ולהיות חלק מהעולם המודרני שמציעה מדינת ישראל.

העלייה במספר המתגרשים יכולה גם להיות אחת הסיבות לשינויים הניכרים שהחברה הערבית בישראל עוברת, ועיקרם בתחומי החברה, הכלכלה, החינוך, מעמד האישה, מבנה המשפחה, שינויים חברתיים- תרבותיים ועוד. עם זאת, למרות השינויים, עדיין עדיפה בחברה הערבית האוריינטציה הקולקטיבית- הן ברמה החברתית והן ברמה המשפחתית על פני האוריינטציה האינדיווידואלית.

צרכיה של המשפחה הם עדיין בעדיפות ראשונה, ואילו קשרים חברתיים מחוץ למשפחה ויחסי ידידות חייבים להיות שניים בחשיבותם. כמו כן התלות ההדדית בתוך המשפחה הגרעינית ובין חברי המשפחה המורחבת מודגשת מאד. התלות הזאת מתבטאת בין היתר בתמיכה כלכלית, בטיפול בילדים, בדאגה להם ושמירה עליהם ובתמיכה חברתית.

שיעור הנשים העובדות מחוץ לבית גדל והנשים עוסקות במגוון עבודות כמו שירותים קהילתיים וציבוריים (עובדות סוציאליות, פסיכולוגיות, עורכות דין), במקצועות אקדמאיים ומדעיים ואפילו בחקלאות או בעבודות כפיים המאפשרים להביא הכנסה נוספת למשפחה או לחילופין לחיות בעצמאות כלכלית.

מעמדה של האישה הערבייה בישראל; גם בבתי הדין השרעיים התירו העברת הירושה לידי האישה והגנו על זכותה להיות חופשייה, חיזקו את מעמדה ועצמאותה, וצמצמו את תלותה במשפחה. הדבר הזה חיזק את עמדתה ודעתה של האישה הערבייה בישראל, ונתן לה את הכוח להחליט על אופן ומהלך חייה. כמובן שעדיין אין בזה די ולא מעט נשים חשופות לפגיעה והשפלה.

מסקירת המגזרים בחברה הישראלית בדומה למערבית נראה כי לעצמאותה המבורכת של האישה בכל התחומים יש מחיר, והסובלנות שהייתה מאפיינת את הדורות הקודמים, הורידה פרופיל וההחלטות של בני הזוג ובמיוחד של האישה, באשר להתמודדות אפשרית על הותרת הקן המשפחתי תוך נסיגה של בני הזוג מתביעות זוטרות בתחומים שונים ואיומי הגירושין, הפכו להיות חוזרים ונשנים ואיומים אלו נזרקים לחלל האוויר ללא כל חשש מפני הבאות- כל זאת מתוך "אגו" וללא שיקולים אחרים שיכולים להרתיע מפני העתיד הצפון להם ולילדיהם.

דילוג לתוכן