בימי הזוהר היפים של הספורט בצפת כשהפועל צפת בכדורגל נחשבה לקבוצה הבכירה בגליל ולא היה ילד שלא ידע לשנן בעל פה את סגל השחקנים, האצטדיון העירוני בשבתות היה מלא עד אפס מקום.
תושבי צפת היו גאים בהישגיה של הקבוצה שהפכה לשיחת העיר גם בבתי הכנסת, הרי בעבר הקהל שהיה נוהר למשחקים, היה מגיע היישר לאחר קריאת פרשת השבת.
מאז עברו הרבה מים בירדן או ברחוב ירושלים (אם תרצו) שם ממוקמים משרדי עיריית צפת. הספורט נעלם מהעיר לאחר שכל ראשי העיר האחרונים לא ידעו לשמר את מה שבקרית שמונה ידעו לחבק. ככל שצפת התחזקה בדת, ערוצי הספורט הקיימים נעלמו. משחקי הכס של הפוליטיקה המקומית והתחרדותה של העיר הביא לחיסול הספורט בעיר.
ועל צפת בכדורגל שהייתה הקבוצה הוותיקה בגליל, נסגרה. ציון טויטו שהביא את בית"ר צפת להישגים בליגה א' ולשיפוץ המגרש העירוני הועף לכרמיאל. שנה אחרי שחגי ממן החזיר את הכדורגל בעיר לקאמבק מדהים לליגה ב' – אמרו לו בעירייה – תודה רבה ופירקו את הקבוצה. את מחיר החובבנות והנקמנות שילמו גם ילדי צפת שביחד עם מאמנם ג'קי מלול הועפו לחצור הגלילית.
אף אחד לא מעז לדבר על זה, אבל כולם יודעים כולל חברי המועצה החילוניים שעדיין נותרו במועצת העיר, כי הייצוג הגדול של חברי המועצה החרדים לא תורם במאומה לרצות את החילוניים. בעצם הכדורסל בצפת, הוא מעין קונצנזוס מוסכם לשתיקת החרדים בקבלת תקציבים. בעירייה הבהירו לחרדים כי כדאי להם לשתף פעולה ולאפשר את קיום מחלקת הכדורסל בעיר שבלאוו הכי משחקייה נערכים ביום חול ואז הם יוכלו להמשיך לקבל תקציבים לאנשי קהילתם ושלומם.
בקבוצת מ.ס. המתחילה את אימוניה בתחילת השבוע הבא,מעדיפים לשחק את המשחק, העיקר שהכסף יגיע בזמן, אפילו שזה בא על חשבון היותה קבוצת ברירת המחדל של העירייה כסממן החילוני היחיד שעדיין נותר לעיר (בספורט בכל אופן).
