אין כמו אוויר ההר, במיוחד בחום הבלתי נסבל של אוגוסט. חמישי בלילה בפאתי קדיתא, השמיים מוארים משאריות ירח מלא, מתאורת הבמה ומאנשים יפים. מופע הסיום של פסטיבל בין הכרמים. יהודה פוליקר מארח את מירי מסיקה, ראש מועצת מרום הגליל, עמית סופר מארח את שרת התרבות מירי רגב ואותנו.
מה שמירי אמרה*/יורם עומר
אוהבי החיים. מסביב קישטו בדוכני יין, בירה ושאר טעמים ששברו שיאי מחיר. בקבוק מים מינראליים קטן נמכר ב- 10 ש'. רק לפני שבועיים חגגנו עם טיפקס ביקב הרי גליל ביראון. המים היו בחינם. עזבו מים, היין היה בחינם. לא נורא. לא זה מה שיקלקל לנו. הרי באנו ליהנות.
ראש המועצה המארח, עמית סופר עלה ופתח את השער לבאות. ברכות, פרגונים ותודות. אחריו קפצה לבמה שרת התרבות, כדי לקבל מסופר את אזרחות הכבוד. פה ושם נשמעה קריאת בוז, השרה רגב צחקה והבליגה. היא רגילה למקהלות בוז, מה זה בשבילה בוז בקטנה. אז ממשיכים כרגיל. והכל בסדר.
גם מסביבי לחשו קולות הבוז; "מה צריך אותה עכשיו, מי צריך אותה עכשיו, באנו לראות את פוליקר". וזאת בדיוק הנקודה. השרה רגב באה כדי לתת לעזור, לתת כסף, כדי שנצליח לפתח פה תרבות בילוי איכותית, חינוך וספורט מקצועני וקהילתי, ולזה קראו בוז. חבל.
השרה רגב שאפה מצינת הליל והיללה בקול; "עמית היקר (ראש המועצה), באתי כדי לעזור. אני עוקבת אחרי כל מה שאתה עושה למען התושבים בגליל ובאתי לחזק אותך. יש לך אצלי צ'ק פתוח. כל מה שאתה צריך. מגיע לך ומגיע לתושבים". זה מה שמירי אמרה ובשביל מילים שכאלה, היה שווה לחכות עוד טיפה לצליל הבוזוקי הראשון. אנחנו רק רוצים ליהנות. לבלות. לצרוך תרבות וספורט ושהחינוך יהיה טוב מאוד, ושכל אלה יחד לא יגמרו לנו את המשכורת. זה אפשרי. אם יהיו פה עוד כמה כמו ראש מועצת מרום הגליל ואם נדע להקשיב, גם למה שמירי אמרה, ולא נתרכז רק בללעוג לה. תהיו טובים.
- חובת ההוכחה על השרה רגב
