ויקטור יסקיב, אח במרכז הרפואי לגליל בנהריה, תושב קרית שמונה, חזר משהות של 13 ימים בגבול אוקראינה, שם סייע לטפל בפליטים. ויקטור (48), נשוי + 3, אח במחלקה לטיפול נמרץ כללי, יצא למשלחת מטעם אירגון "איחוד הצלה", סניף עמק החולה ( אצבע הגליל) שם הוא מתנדב. את שהותו שם עשה על חשבון ימי החופש שצבר.
"באחד הימים, כשהייתי בטיול משפחתי באוקראינה והונגריה, ראיתי בקבוצת ווטסאפ, שאירגון 'איחוד הצלה' מארגן משלחת לאוקראינה. אני בעצמי יליד אוקראינה, דובר כמובן את השפה ויש לי שם הורים, אחות וגם משפחה של אשתי, כך שזה נגע בי ברמה הכי אישית. כשחזרתי לארץ מהטיול, מיד ביקשתי להצטרף למשלחת", מספר ויקטור, שבמקצועו אחראי על הדרכות בנושא החייאה. המשלחת איתה היה ויקטור נחתה בעיר יאשי ברומניה, משם עברה לקישינב, בירת מולדובה, הסמוכה לגבול עם אוקראינה.
"רוב הזמן היינו בקישינב, אבל מדי פעם היו גיחות לגבול הצפוני והדרומי של אוקראינה. המפגש עם הפליטים היה מאוד מרגש. גם עזרנו בכל הקשור לעזרה ראשונה וגם חילקנו להם אוכל", מספר ויקטור. "היינו עובדים מסביב לשעון, מ-08:00 בבוקר עד 01:00 בלילה, ומדי פעם גם ליווינו את הפליטים לטיסות חילוץ. לפעמים היו מודיעים לנו על פצועים שהגיעו לגבול והיינו מגיעים לטפל בהם, אבל חלק מהעניין היה גם סיוע הומניטארי. היינו קצת כמו חברים ופסיכולוגים עבורם".
אחד הרגעים המרגשים עבורו היה כאשר יחד עם חבריו, הוא סייע בחילוץ ספרי תורה, שהיו בבית כנסת באוקראינה, כאשר המטרה היתה להעבירם ממולדובה אל ישראל. במקרה אחר סייע בחילוץ תינוקות אוקראינים. "פתחנו מרפאה עבור הפליטים. הם הגיעו אלינו בתנאים מאוד ירודים, לאחר שהלכו שעות ארוכות ברגל. חלקם היו מיובשים לחלוטין, וגם סבלו מקור עז, כי רוב הזמן הטמפרטורה שם היתה מתחת לאפס". את 13 הימים שעשה בגבול אוקראינה, הוא מתאר כחוויה שלא ישכח לעולם. "אני יכול לכתוב על זה ספר. עבורי, זו שליחות לכל דבר. לפני הכל, אנחנו בני אדם, ואם האל נתן לי את הידע הרפואי והיכולת לעזור, אני תמיד אעשה זאת", הוא מסכם.
לגלות עוד מהאתר חדש בגליל
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
