מתעלה על עצמה: סמל מור החיילת היחידה בגזרה הצפונית שמטפסת על אנטנות כדי להביא שקט לתושבים

אזור הצפון ידוע לכל בזכות הנוף המרהיב שבו, נוף שכל תושבי האזור מכירים היטב וזוכים לראותו מדי יום – אבל מעטים הם אלו שיכולים להשקיף עליו מהגובה. סמל מור נעים – האישה היחידה בגזרה ובחיל החימוש שמטפסת על אנטנות כחלק מהכשרתה המקצועית לתקן אמצעי תצפית. 

סמל מור נעים היא מאותם חיילים שעובדים מאחורי הקלעים בהגנה על המרחב הצפוני של מדינת ישראל בלי שתושבי האזור יהיו מודעים לכך. במהלך עבודתה היום יומית בגבול לבנון מטפסת סמל מור על אנטנות ומתקנת אותן לא לפני שהיא יכולה לתצפת בעצמה על האזור מגובה של 70-100.

תפקידם של מתקני האנטנות בגזרה הצפונית הוא מאתגר במיוחד. עליהם מוטלת האחראיות של בדיקת תקינות אמצעי התצפית בגבול, אשר ממוקמים בראש האנטנות הגבוהות. לכן ,עליהם לטפס לגובה רב (כאמור, יכולים להגיע עד כ-100 מטרים גובה) כאשר הם נושאים על גבם ציוד כבד מאוד שלו הם זקוקים על מנת לתקן את התקלה. ללא ספק תפקיד מורכב ביותר, על אחת כמה וכמה כשממלאה אותו אישה- כמו מור, שהיא האישה היחידה בגזרת הצפון ובחיל החימוש שממלאת את התפקיד המאתגר והמורכב הנ"ל.

אבל למרות הקושי הרב וייחודה בתפקיד, לא תשמעו ממנה תלונות. "אני אוהבת מאוד את התפקיד שלי" היא מצהירה. "יש לי אחריות עצומה בשמירה על הגזרה מוגנת ותחת השגחה, והסיפוק מכך הוא עצום. בנוסף ,התחום הטכני הוא תחום שאני מאוד מתחברת אליו, ובשילוב עם ההיבט המבצעי של הטיפוס לגובה, אני מרגישה שיש לי אפשרות לתת מעצמי את המקסימום".

מור התחילה את דרכה בצבא בתחום שונה לחלוטין. עוד בזמן התיכון היא למדה מספר קורסים באוניברסיטה והתחילה לצבור נקודות לתואר ואחרי סיום התיכון התחילה באופן רשמי לימודי רפואה במסגרת עתודה באוניברסיטה העיברית. "סיימתי את השנה הראשונה לתואר, אבל אז הבנתי שהשירות הצבאי כרופאה לא יתאים לי. כמובן שזה מקצוע חשוב ביותר, אבל אני רציתי שירות מבצעי, 'להרגיש את השטח' כמה שיותר. בגלל שאני גם מאוד אוהבת אלקטרוניקה ואת התחום הטכנולוגי החלטתי לשנות את בחירת המקצוע ולעבור ללימודים טכנולוגיים".

ואכן ,מור עברה ללמוד במכללה הטכנולוגית של חיל החימוש, שם סיימה בהצטיינות תואר של הנדסאית אלקטרוניקה. אחרי סיום התואר עברה הכשרה בה למדה על אמצעי התצפית בהם עושים שימוש בגזרה, ולאחר מכן עברה קורס טיפוס מאתגר במכון וינגייט .

"בסוף ההכשרה ביקשתי לשרת בגזרה הצפונית ,בגלל שידעתי שהיא מעניינת ומאתגרת- וזו בחירה שאני שמחה עליה עד היום. מעבר לנוף המדהים שעליו אני זוכה להשקיף מהגובה, האנשים איתם אני משרתת חשובים לי מאוד. זה שאני האישה היחידה בתפקיד זו סיטואציה חריגה ולא נפוצה, אבל הצוות קיבל אותי בזרועות פתוחות, מתוך הבנה שאין בעצם שום הבדל. אני מאוד מאמינה ביכולת של הנשים, ויודעת שאם אנחנו רוצות אנחנו יכולות- אף אחד לא יכול להגיד לי על משהו שהוא לא אפשרי או שונה בגלל שאני אישה".

"מור היא בהחלט מהחיילות הטובות והרציניות שיש לי" אומר סרן נתן גואטה, מפקד הפלוגה של מור. "קודם כל היא מאוד מקצועית בתחומה, שולטת בכל הידע באופן מעורר הערכה. אבל מה שנותן לה יתרון משמעותי הוא האופי שלה והיחס לתפקיד- תמיד שואפת קדימה, יוזמת ומגדילה ראש. היא תמיד מנסה ללמוד עוד ולנסות להשתפר, וזה מה שהופך אותה למצטיינת בתפקיד".

גם לגואטה יש תפקיד מאתגר מאוד בגזרה, כמפקד פלוגה. הוא אחראי על פלוגת חיילים שרובם בעלי השכלה אקדמית, מנוסים ובעלי ידע מקצועי נרחב, כאשר חלק מהנגדים עליהם הוא מפקד אף מבוגרים ממנו בגיל- ועם כל זאת, הוא הדמות האחראית שמפקחת על כולם.

את השירות התובעני והשעות הרבות שהוא משקיע בחייליו הוא משלב עם חיי משפחה, כאשר בביתו מחכים לו אישה ותינוק שאותם הוא רואה לעיתים רחוקות. אך על אף הקושי, גם הוא מסופק מתפקידו, ושואף גם להמשיך את דרכו בצבא.

"בסופו של יום, מה שעושה את התפקיד זו תחושת המשמעות" אומרת מור. "כשאני בכוננות אני זמינה כל הזמן ובכל שעה, וצריכה לקפוץ ברגע שיש דיווח על תקלה, לא משנה מתי. זה יכול להיות קשה ולא נוח- אבל אני יודעת שבזכות הפעילות שלי ושל חבריי לפלוגה אמצעי התצפית עובדים, והגבול מוגן ונמצא תחת בקרה מתמדת כדי שתושבי היישובים בצפון יוכלו לישון בשקט בלילה. ההבנה הזו היא מה שגורם גם לי לישון בשקט ובסיפוק מכך שאני תורמת את חלקי" היא מסכמת.