ראשית שנות ה-70 היה עשור התפנית של צפת שהפכה מעיר בוהמית תיירותית שידעה לשלב את אוויר ההרים הצלול עם מיסטיקה ואומנות עכשווית לעיר שהתיירות החילונית הפכה בה למשנית. הדעיכה של קרית האמנים שהיתה קודש הקודשים הביאה לבריחתם של אמנים מרכזיים שחתימה שלהם על יצירותיהם הייתה שווה כסף רב ולמעשה בכך סתמה את הגולל על צפת שהייתה מרכז האומנות הגדולה בישראל בה פעלו מהגלריות החשובות בארץ.
בעיר העתיקה של צפת שסמטאותיה הציוריות הביאו השראה לציירים מכל העולם יש עדיין גלריות מקומיות שאומנם מתקשות להחזיק את עצמם עקב מיעוט מבקרים אך בעליהם לא מוכנים להיות אלה שיידפקו את המסמר האחרון על ארון האומנות בצפת והם יעשו הכול לשמור על המורשת שאיפיינה את צפת למרות שזה לא קל כשהמציאות הכתה על פניהם לאחרונה פעמיים – הקורונה והמלחמה בצפון.
דווקא באותה שנה ב-1970 שכאמור לא בישרה טוב לעתידה של צפת כמרכז אומנות בינלאומי, נולדה לא הרחק מהעיר העתיקה ומהתערוכה הכללית חן שיש מי שתהפוך שנים רבות לאחר מכן מהאומניות החשובות והמשפיעות כיום בישראל. חן שיש בת להורים עולים מטוניס ואחות לחמישה אחים ואחות שכולה לא נתנה לחיים בצל משפחה קשת יום בשכונה הדרומית להפוך במחצית שנות ה-90 לנציגת דור ההמשך של האומנות בצפת. היא בוגרת לימודי אמנות במכללת אורנים, בצלאל וקמרה אובסקורה, חיה, יצרה והציגה במוקדי תרבותיים בינלאומיים: פריז, לונדון, רומא, ברלין וניו יורק. העבודות שלה מוצגות במוזיאונים מרכזיים ובגלריות רבות בישראל ובעולם. רגע לפני שהיא פותחת תערוכה חדשה במתחם המוזיאונים בבאר שבע היא מספרת על האור המיסטי והיצרי להגדרתה שמלווה אותה מאז הילדות הרוחנית בצפת.
חן גרה במרכז תל אביב עם ביתה תמר, אותה היא מגדלת כאם עצמאית. "מחיים בברלין, ניו יורק ולונדון – על מזוודה, כשבכל נקודה שאני מגיעה אליה, אני צריכה רק כסף ללחם ופרח". בקומת הבניין בה הן גרות, ממוקם גם הסטודיו שבו היא יוצרת, וחן נעה בין שני החללים לאורך היממה. היא חיה את העיר ויוצאת גם לפתיחות של תערוכות שמעניינות אותה בחו"ל או להשקות של תערוכות שהיא מעלה או משתתפת בהן ומספרת :"כילדה לא היה לי חדר משלי, היה לי וילון ובו רקמתי חלומות. בקומת הבניין בה הן גרות, ממוקם גם הסטודיו שבו היא יוצרת, וחן נעה בין שני החללים לאורך היממה. היא חיה את העיר ויוצאת גם לפתיחות של תערוכות שמעניינות אותה בחו"ל או להשקות של תערוכות שהיא מעלה או משתתפת בהן.
" יש בי תשוקה שמגיעה מרעב תרבותי. גדלתי בשכונה בעיר צפת (השכונה הדרומית -מ.י. ) שהייתה רחוקה מאד ממוקדי האמנות המרכזיים. אני זוכרת את הישיבה של כל הנשים ואת טקס מריטת נוצות של תרנגולות ואז ייבוש של הנוצות בשמש והכנת כריות. אימא שלי שימרה את תוניס בצפת ועולם האמנות שלי נבנה ממה שספגתי. לא היה לי מודל כניסה לעולם האמנות. הייתי מגיעה לתל אביב, עושה סיבוב בקו 5 וחוזרת לצפת בערב. באחת התערוכות, אמרתי לאוצרת שאימא שלי טבחית ואני רוצה להתחבר לשורשים האלה – ב1995 בניתי מיצב עם כמות אדירה של מלח גס ואבקת צבע אדום שמדמה את שחיטת התרנגולות שזכרתי ויצרתי מיצב. עם מים, מלח ואדום דם".
התערוכה של חן שיש "תאווה לעיניים" תפתח ביום רביעי , 15.1.2025 , בשעה 18:00. התערוכה תוצג במוזאון הנגב עד חודש מאי."רון ברטוש האוצר של התערוכה החדשה במוזאון הנגב, אמר: "בשלבים מוקדמים של הכנת התערוכה, שהעבודות מזכירות את סיפורי גן עדן ואותי זה חיבר לעץ החיים בקבלה. הדימוי של עץ הוא מחזק ושולח שורשים. אסור לנו לוותר על החיים. התערוכה היא יצרית ותאוות חיים. יש לי הכרה בערך החיים, כל יום שאנחנו חיים זה נס. כל עוד אתה חי אתה יכול לצייר. השקת תערוכה חדשה במוזאון הנגב, היא בעלת חשיבות עבור חן שיש. "אני מבינה את המקום הפריפריאלי וחושבת שהחיים בפריפריה הם מלחמה תמידית. משמח אותי להביא את האור שלי למדבר. אני מביאה את הירוק, האמנות והמיסטיקה של צפת לבאר שבע".
