אני זה השכן של טובא. או כמו שאומר חברי- אבו זד, 'אתה גר בטובא תחתית'. בקיצור, אני זה השכן שממול. זה שבאותו הלילה בו פלשו כוחות הביטחון על טובא, נחר את שנתו בכפר הנשיא.
רק מאוחר בבוקר שמעתי על הדרמה שהתחוללה מעבר לכביש. בהמשך היום קראתי את הכותרות ואת התגובות לכותרות ושמעתי את אנחות הרווחה מכל עבר והרגיזו אותי מילות ההכללה בהן השתמשו לא מעט מתושבי הגליל. מילים כל כך קשות שגם נייר העיתון לא יספוג. ניסיתי לעצור אותם ולהגיד שבטובא יש גם אנשים אחרים, לא רק עברייני 'דמי חסות' וסמים ונשק.
אבל הם בשלהם, עם ארסנל מילות השנאה. ואני חוזר ואומר להם, אבל בטובא יש גם ילדים שהולכים כל יום לגן ולבית הספר ויש להם מבחנים, והם שרים במקהלה. ותתפלאו אבל הם משחקים כדורסל וכדורגל ורוכבים על אופניים. ולבנות יש חוגי ריקוד, ובאמת אבל באמת, יש שם אנשים סבבה לגמרי. נשבע לכם. אבל כלום לא עזר. הם בשלהם. שנאה. אז למזלי יש ל את המקום הזה, להכניס בו מאתיים ומשהו מילים, שאולי ישפכו מעט אור על כל המהומה סביב. נכון שמי שפשע צריך לשלם, אולם זוהי השעה למבחן האמיתי.
אין סיבה להתענג ארוכות על מיגור הנגע. זו העת להנציח את כל הטוב שיש בטובא. את האמת. את האנשים המבקשים לחיות את החיים. את הטעמים, הצבעים, את התרבות כולה. את הכדורגל והכדורסל, את קבוצת רוכבי האופניים. את כל מי שקם לעמל יומו וסוחט את עצמו כדי לגמור את החודש ולחנך את ילדיו לטוב. את הסטודנטים מטובא שלומדים במכללות הגליל. את אנשי העשייה, היצירה והטבע. את השותפים לפרויקט השלום עם קיבוץ כפר הנשיא, את השותפים לדו-קיום עם מועצת הגליל העליון. את האמת והצדק יש להנציח. ולא, לא את השמחה בנפול האויב. עשו טוב. יורם עומר – שבת שלום.
