דילוג לתוכן

מהמדפים בסופר אל הפרקט: 14 שנה לקאמבק של הכדורסל בצפת

רגע לפני פתיחת עונת 2025/26, בצפת שוב עוסקים בכדורסל – אבל יש אחד שלא צריך תאריך כדי לזכור: ברוך מזרחי. האיש שב־2011, כשכולם כבר השלימו עם היעדר קבוצה ייצוגית בעיר, החליט לשחות נגד הזרם. זה לא היה מהלך הגיוני, לא מהלך עסקי – זו הייתה שליחות של אוהד אחד שהאמין שאי אפשר להשאיר את צפת בלי כדורסל מקצועני.

מזרחי, אוהד שרוף של הפועל צפת המיתולוגית, עוד זוכר היטב את הימים בהם הקבוצה שיחקה פעמיים בליגת העל, עם שמות גדולים כמו פרד לואיס, איבו נאקיץ', מלווין ניוברן ואדריאן פלטשר. כמו כל אוהדי הספורט בעיר, הוא קיבל במפח נפש את קריסת המועדון תחת חובות כספיים כבדים – סופה של תקופה שקטעה חלום. עשור שלם חלף בלי כדורסל ייצוגי בעיר. ואז, יום אחד, בעיצומו של יום עבודה רגיל, בין מדפי הסופרמרקט של אסולין במרכז העיר, בזמן שסידר ארגזים ומוצרים על המדפים – נולד הרעיון שנשמע תחילה כבלתי אפשרי: להחזיר את הכדורסל המקצועני לצפת. רגע יומיומי הפך לנקודת מפנה היסטורית.

מזרחי הצליח לרתום את ראש העיר דאז אילן שוחט ואת איש החינוך וחובב הכדורסל חיים זינגר, והשניים יצאו לדרך תחת שם חדש: מ.ס. דניאל צפת. בעונה הראשונה, תחת המאמן נבות הוכברג, הסתיימה הקבוצה במקום השני – והאולם כבר החל להתמלא שוב. שלום (פופי) חדד, אגדת הכדורסל המקומית, חזר כמאמן ־ שחקן והעלה את הקבוצה שתי ליגות ברצף עד לליגה הארצית. השנים הבאות היו רכבת הרים: חילופי ראשי עיר, עליות, ירידות, מאבקי אגו ופוליטיקה שחדרה עד הקווים. למרות הכל, צפת הגיעה לליגה הלאומית – הקבוצה השנייה הבכירה בגליל אחרי הפועל גליל עליון – ושמרה על מקומה גם בעונה הקודמת, למרות סערות פוליטיות ומאבקי שליטה.

בפברואר 2024, בעיצומה של עונה לא פשוטה, הפסיד שוקי אוחנה את ראשות העיר ליוסי קקון. הקבוצה, שהייתה מרחק משחק אחד מירידה, קיבלה חיזוק מוסרי ומקצועי משובו של חדד ומהתגייסותו של חבר המועצה שלום אלבז – והצליחה להבטיח הישארות בלאומית. חדד מונה למנהל המקצועי, לצדו של המאמן מיקי גורקה, במטרה להיערך לעונה של יציבות. אלא שהפוליטיקה בצפת לא נחה: אלבז, שהיה מקורב לראש העיר קקון, הפך לאויבו, הודח מהקואליציה ומצא את עצמו גם מחוץ לספורט. את מקומו בניהול תפס יוחאי עזרא, שהגיע מהאופוזיציה, והשלושה – עזרא, חדד וגורקה – נערכים כעת לעונתה השלישית של צפת בלאומית. עונת 2025/26 היא עונת מבחן לא רק למועדון, אלא גם לראש העיר קקון, שמבין היטב שהכדורסל הוא הבידור הציבורי החילוני היחיד שנותר בעיר.

וברוך מזרחי? הוא חגג לאחרונה יום הולדת 47 ואת חתונת בנו הבכור. בעונה שעברה, ממעמד של חבר הנהלה מעורה, הוא מצא את עצמו כרוז הקבוצה – הקול שמרים את הקהל גם כשהקבוצה על הקרשים. הוא לא מקבל משכורת גדולה, לא תואר כבוד, אבל כל מי שיושב באולם יודע – הכל התחיל בין מדפי הסופר, עם רעיון אחד גדול של אוהד אחד עקשן.

לפרסום כתבה- צרו קשר עם ״חדש בגליל״

השאר תגובה