מה עושים אם הילד מקלל – מורה נבוכים להורים

התקפי זעם וכעס (טנטרום) נפוצים בגילאי שנתיים עד חמש שנים, ולעיתים חלקם כוללים גם הצגה מלאת קללות. איך מתמודדים עם התקפי זעם של ילדים, שבין היתר גם מקללים? כך תעשו זאת בחוכמה ובזהירות.

ילדים הם עולם שלם בפני עצמו, ויש להם יכולות להיכנס ולצאת למצבי רוח קיצוניים כאילו היו דלת. פתאום הם יכולים להטיח בנו "אני שונא/ת אותך!" או "את/ה קקי!" כי לא הסכמנו לתת להם ממתק; או להגיע לקללות של ממש.

מאיפה הם בכלל מכירים קללות כאלה?

בהנחה שאתם בבית לא משתמשים בשפה שכזו, רוב הסיכויים שהילד יקלוט זאת מתישהו ממקורות אחרים: ילדי הגן או בית הספר, אנשים ברחוב, תכנים בטלוויזיה, במחשב או בסמארטפון (אלא אם כן אתם מפעילים סינון קפדני) וכן הלאה.

אגב, כדאי לדעת:

• ילדים לומדים לקלל בשנתיים הראשונות לחייהם.
• עד סיום גן חובה הילד הממוצע צובר מעל 30 קללות.
• קצת מעל רבע מבני 13 עד 17 שמעו את הוריהם מקללים כמה פעמים בשבוע או אפילו ביום.

מדוע ילדים מקללים?

כשהילד מקלל זה עלול לעורר אצלכם, ההורים, תגובה רגשית משמעותית. חלק נאלמים דום לשמע ילד רך שמתבטא בצורה כזו; חלק מרגיש פגוע וחלק כועס על הילד.

לפני שאתם נוקטים בפעולה כלשהי, כדאי לדעת – בעולמם של ילדים קללה היא צורת התבטאות אגרסיבית, שיכולה לנבוע מכמה סיבות:

חיקוי – אם בסביבת הילד נוטים לקלל, סבירות גבוהה שגם הוא/היא יקללו. גם אם הילד לא באמת מבין את מהות הקללה, היא עדיין תשמש אותו במצבים שונים. כמו כן לפעמים הילד מקלל רק כדי לבחון גבולות ולהבין מה תגובת הסביבה לקללה.

צורך בתשומת לב – לפעמים הילד לא מודע לכך שהוא מחפש תשומת לב, אבל ההתנהגות שלו מבטאת זאת על ידי שפה "מלוכלכת". כדאי לברר בעדינות מה מפריע לו, עד כד כך שהוא חש צורך לפרוק אגרסיות בצורה מילולית.

כעס, עלבון או תסכול – לא נתתם לילד את הממתק שהוא ביקש? עצרתם את זמן המסך המוקדש לילד? תסכול וכעס יכולים להביא אותו לידי קללות. לא כל ילד מספיק בוגר או בעל אוצר המילים הנכון כדי לבטא את מה שהוא מרגיש, ולכן יש שימוש בקללות כאמצעי להעברת המסר.

מצוקה אמיתית – רעב, עייפות, לחץ, פחד, חרדה. כל אלו הם גורמים חיצוניים שעלולים להוביל גם לקללות. כמו כן ילדים שסובלים מאלימות, מהטרדה מינית או מהזנחה עלולים גם הם להתבטא באמצעות קללות. כאן כבר יש צורך לערב גורמים מקצועיים מהרגע הראשון.

איך מגיבים לילד מקלל

אם הילד לא מקלל כדרך שגרה – פשוט התעלמו. אחרי כמה פעמים כאלה של התעלמות מקללות, הילד יבין שאין להן משמעות. מכיוון שהילד בוחן גבולות, התגובה שלנו היא לעיתים הגורם המעורר להמשיך לקלל, או להתפרץ בכעס באופן כללי.

אם הקללות הופכות לשגרה – בכל פעם שהילד מקלל, יש לפנות אליו בטון רגוע ולא כועס ולהסביר לו שמדובר במילה לא יפה ולא מנומסת, ואצלנו לא משתמשים בה. מומלץ אפילו לרדת לגובה העיניים של הילד, כדי להבטיח שהמסר יעבור.

תארו לילד את הרגשות שלו – קללה אחת או מטח של קללות, זה לא משנה. הילד כנראה מנסה לחקות מישהו, לבטא תסכול כלשהו או שחסרות לו המילים הנכונות באותו רגע. נסו לפתוח את זה לשיחה: "אני רואה שאת/ה כועס/ת. מה מפריע לך?"

חיזוקים להתנהגות חיובית – אם הילד מצליח להתמודד עם משהו מכעיס או מתסכל בלי לקלל, חבקו אותו ואמרו לו שאתם שמחים שהוא מצליח להתמודד בצורה בוגרת. לעולם אל תתנו חיזוק חיובי לקללות או להתנהגות שלילית באופן כללי.

איך לא מגיבים לילד מקלל

התגובה שלנו עלולה להוות טריגר להמשך ההתנהגות, ולכן חשוב גם לדעת ממה להימנע:

• לא צוחקים או מגחכים
• לא מקללים בחזרה
• לא מטילים אחריות על מישהו אחר (חכה שאבא יחזור)
• לא לוקחים ללב
• לא כועסים
• לא מענישים

אם המצב מחמיר מעבר ליכולותיכם, מומלץ מאוד לפנות לקבלת ייעוץ מקצועי.

המאמר באדיבות דובדבן – רשת מעונות יום לגיל הרך