נשיא בית-המשפט העליון (בדימוס) פרופ' אהרן ברק השתתף היום יום ג' בטקס פתיחת שנת המשפט תשע"ט, בבית-הספר למשפטים של המכללה האקדמית צפת. פרופ' ברק נענה להזמנתו של פרופ' מוחמד ותד, ראש בית-הספר למשפטים במכללה, אשר מונה השנה לתפקידו. יחד עמו הגיעה רעייתו, השופטת בדימוס אלישבע ברק, סגנית בית הדין הארצי לעבודה.
בדברים שאמר לזכרו של עו"ד יעקב וינרוט בתום הביקור, ספר פרופ' ברק כי השניים הכירו היטב ולא אחת השתתפו יחד באירועים שונים שעסקו בתחום המשפט. "אנחנו הכרנו היטב והערכנו מאוד אחד את השני. אני מאוד הערכתי אותו מבחינת היכולות האינטלקטואליות שלו כאיש המכיר היטב את התרבות התורנית מצד אחד ואת התרבות החילונית מצד שני. מדע המשפט הישראלי הפסיד אותו משום שהוא העדיף לעסוק בעיקר זמנו כפרקליט ועל כך אינני יכול להביע עמדה. בשעתו דובר על כך – האם אני רואה אותו כמועמד אפשרי לשופט בבית המשפט העליון.
אמרתי לעצמי שלפני שאני מגבש עמדה, הזמנתי אותו לשיחה ארוכה מאוד ובשיחה אמר לי, כמה שהוא מעריך את בית המשפט וכמה שהוא חושב שבית המשפט חשוב לחברה הישראלית. אך יחד עם זאת הוא ענה לי שהוא מצוי באמצע בין תל אביב מצד אחד, לבין בני ברק מצד שני. במתח הזה שבו עוסקים רבים מפסקי דין של בית המשפט העליון, הוא לא רואה שיוכל לנקוט עמדה שתתבקש מתוך הניתוח המשפטי שיעמוד בניגוד לתפיסה שלו כחרדי. עו"ד יעקב וינרוט אמר זאת מתוך יושר אישי שהוא לא מוכן לעמוד בפני הצורך להכריע בקרע הזה. אני אמרתי לו שאני לא חושב שהוא צריך להכריע בקרע הזה כי המשפט נותן תשובה לשאלות האלה והוא יכול למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר.
יש אתיקה מקצועית וכללים מקצועיים שפותרים כל בעיה. כבדתי את עמדו. נפגשנו פעמים רבות בהרצאות, באותה הרצאה כשהוא מביע עמדה אחת ואני מביע את עמדת הצד השני. בפעם האחרונה שנפגשנו היה ביום עיון לזכרו של (ח"כ לשעבר) אבנר שאקי ז"ל שנינו נתנו הרצאות. באותו יום הסתכלתי עליו והבנתי שימיו ספורים. הלב כאב ודאב. ללא ספק הוא היה משפטן מיוחד במינו על התפר שבין מדע המשפט לבין הפרקטיקה המשפטית. אבל בתפר הזה הוא העדיף את הפרקטיקה – ובזה המדע הפסיד.
אולי יעניין אותך
לגלות עוד מהאתר חדש בגליל
Subscribe to get the latest posts sent to your email.