fbpx

20 שנים עברו מאז יצאו כוחות צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון – מאמר מיוחד

היום 22 לחודש מאי בדיוק לפני 20 שנה צה"ל יצא מלבנון 18 שנה לאחר שהחלה מלחמת שלום הגליל. עיתון חדש בגליל ריכז במאמר מיוחד את תיעוד אותה תקופה.

צילומים: ארכיון משרד הבטחון.

ביוני 1982 נכנסו לראשונה כוחות צה"ל ללבנון, בעקבות הסלמה במתקפות נגד ישראל מצד ארגוני טרור פלסטיניים שישבו במדינה. המבצע זכה לשם "שלום הגליל".שלוש שנים לאחר מכן, קיבלה הממשלה החלטה על יציאת צה"ל ממרבית האזורים בלבנון וכינון "אזור ביטחון" בדרום המדינה. מדינת ישראל הייתה למעשה האחראית העליונה לניהול האזרחי של הרצועה ולהגנתה. היא עשתה זאת באמצעות "עוצבת לבנון", שנקראה גם "יחידת הקישור ללבנון" (יק"ל).מפקדתה שכנה בעיירה הנוצרית מרג' עיון, שבאזור הביטחון, והיא פיקדה על שתי מפקדות של שתי חטיבות מרחביות צה"ליות (אחת במזרח אזור הביטחון והשנייה במערבו) שנשאו באחריות לאחזקת מוצבי צד"ל באזור הביטחון.

מספר מוצבי צה"ל בתוך אזור הביטחון השתנה במהלך השנים, ולקראת פברואר 2000 עמד על 12. הידוע שבהם היה מוצב הבופור. לצד היק"ל, הייתה אוגדה מרחבית ("עוצבת הגליל", אוגדה 91) שאחראית על הגנת גבול לבנון מהים במערב עד החרמון במזרח, וכללה שתי חטיבות מרחביות: אחת בגזרה המזרחית (769) בגליל העליון, ואחת בגזרה המערבית (300) בשומרה. מפקדת האוגדה שכנה בבירנית, בצד הישראלי של הגבול עם לבנון.הגוף הלבנוני שהיה אחראי לניהול האזרחי והביטחוני היומיומי של הרצועה היה "צבא דרום לבנון" (צד"ל), בפיקודו של הגנרל הלבנוני הנוצרי, אנטואן לאחד. המרכיב הצבאי שלו כלל כ-2,500 לוחמים, עם מערך חניכה של קציני צה"ל, שהיו מאורגנים בשתי חטיבות (במזרח ובמערב רצועת הביטחון), שכללו שלושה גדודי חי"ר כל אחת.

עם הקמת אזור הביטחון, התמודד צה"ל מול מספר ארגוני טרור, בהם חיזבאללה, שהפך לדומיננטי מביניהם. בדרום לבנון, מנהר הליטני ועד לגבול, היה פרוס מאז 1978 (בעקבות מבצע ליטני) כוח צבאי של האו"ם שנקרא "כוח האו"ם הזמני בלבנון", הידוע בראשי התיבות שלו באנגלית: יוניפי"ל. תפקידו הרשמי היה לקיים את השלום והביטחון בדרום לבנון.בעקבות הלחימה המתמשכת ומספר הנופלים בתקריות אש ובעיקר באסון המסוקים ב-1997, גבר הלחץ הציבורי שקרא לממשלת ישראל לצאת מלבנון.

ביולי 1999, לאחר התחייבות ראש הממשלה אהוד ברק להוצאת כוחות צה"ל מלבנון בתוך שנה, מתחילה עבודת מטה בצה"ל להכנת המהלך. שם הקוד של התוכנית הוא "אופק חדש".החל ממרץ 2000, בעקבות ההחלטה הרשמית של ממשלת ישראל, נערכים בצה"ל, ובפיקוד הצפון בפרט, למהלך של נסיגה חד-צדדית, ששם הקוד החדש שלה הוא "דמדומי-בוקר", נעשו הכנות רבות, שכוללות בין השאר הוצאת ציוד רב מאזור הביטחון, תוך ניסיון לשמר את אזור הביטחון וצד"ל באופן יציב ככל הניתן.

כמו כן, במהלך חודשים אלה מתנהלות שיחות עם האו"ם ונציגיו לגביי סימון הגבול המדויק והכרה של מועצת הביטחון ביציאה הישראלית מלבנון (החלטה 425).במקביל, מתנהלות שיחות עם הגנרל לאחד על עתידו של צד"ל בניסיון להגיע להבנות טרם המהלך, ומוקמת מנהלת שיקום שתפקידה לטפל בנושא המורכב של עתיד צד"ל, פיצוי וטיפול באנשיו וציוד הלחימה שלו.ב-14 במאי מעביר צה"ל לידי צד"ל שני מוצבי מפתח: "טייבה" בגזרה המרכזית ו"רותם" בגזרה המערבית.

ב-21 במאי, כשבוע לאחר מכן, בעקבות תהלוכות המוניות בדרום לבנון והתמוטטות אזור הביטחון, מתקבלת ההחלטה לצאת בתוך 24 שעות. בליל 22 במאי מתפנה מפקדת החטיבה המערבית בבינת ג'בל, ובלילה למחרת מתפנים כוחות צה"ל בשיירות ארוכות מכל המוצבים באזור הביטחון.בבוקר של 24 במאי הושלם מבצע "אורך רוח". אחרון החיילים יצא מרצועת הביטחון ללא פגע, ובזאת תם עידן צה"ל בשטחי לבנון לאחר 18 שנה.

הכותב הוא אל"ם (במיל') קובי מרום, לשעבר מפקד הגזרה המזרחית בדרום לבנון, וכיום חוקר את היציאה מלבנון במאי 2000 עבור צה"ל.

השאר תגובה

דילוג לתוכן