דו"ח הביטחון התזונתי לשנת 2024 שפורסם על ידי המוסד לביטוח לאומי בישראל חושף תמונה מדאיגה של מצב הביטחון התזונתי במדינה, כאשר עולה כי רבע מהמשפחות בישראל סובלות מחוסר ביטחון תזונתי בדרגות שונות. נתון זה מייצג כ-2.8 מיליון איש, מתוכם יותר ממיליון ילדים החיים בתנאים שבהם קשה להבטיח אספקה מספקת וקבועה של מזון.

על פי הנתונים, החברה הערבית בישראל ניצבת בראש רשימת הקבוצות שנפגעו בצורה החמורה ביותר, כששיעור חוסר הביטחון התזונתי בה מגיע ל-58%, נתון גבוה המשקף פערים חברתיים וכלכליים עמוקים. אחריה נמצאת החברה היהודית החרדית עם שיעור של 25%, מה שמעיד על כך שהתופעה פוגעת בלב השכבות בעלות ההכנסה הנמוכה או אלו המתמודדות עם אתגרים מבניים כרוניים. עוד חושף הדו"ח פערים גיאוגרפיים ברורים: אזור הצפון רושם את השיעורים הגבוהים ביותר של חוסר ביטחון תזונתי בישראל, והדבר קשור ישירות להרכב האוכלוסייה באזור, שבו מהווים האזרחים הערבים כ-50% מהתושבים. מציאות זו מדגישה את ההיבט הגיאוגרפי של הפערים ואת ההשפעה של שוליות כלכלית וחוסר שוויון בחלוקת משאבים.

הדו"ח מזהיר כי המשך מגמות אלו יעמיק את הפערים החברתיים והבריאותיים בין קבוצות האוכלוסייה, במיוחד לנוכח העלייה המתמשכת ביוקר המחיה ולהאטה בצמיחה הכלכלית. הוא קורא לאימוץ מדיניות ממשלתית מקיפה ויעילה יותר, לשם טיפול בשורשי הבעיה וחיזוק הביטחון התזונתי לכלל האזרחים. חוסר ביטחון תזונתי מוגדר כמצב שבו אנשים או משפחות אינם מצליחים להשיג באופן רציף ובטוח מזון מספיק ומזין, היכול לספק את דרישותיהם ההכרחיות לחיים בריאים ופעילים. משמעות הדבר היא העדר מזון מספק מבחינת כמות או איכות, או חוסר יציבות ביכולת להגיע אליו עקב נסיבות כלכליות, חברתיות או פוליטיות.

מושג הביטחון התזונתי נשען על מספר מרכיבים עיקריים: זמינות המזון בסביבה או בשוק, היכולת להשיג אותו, בין אם כלכלית או פיזית, והבטחת איכותו והתאמתו הבריאותית והמשך זמינותו ללא חשש לחסרונו. חוסר ביטחון תזונתי יכול להופיע בדרגות שונות, החל מדאגה בנוגע להשגת מזון, דרך הפחתה באיכות או בכמות המזון, ועד העדר חמור של מזון ורעב ממשי.

הגורמים לחוסר ביטחון תזונתי מגוונים, ובהם עוני ואבטלה, סכסוכים ומלחמות, אסונות טבע ושינויי אקלים, עליות מחירים, וכן חולשה של התשתיות והשירותים החברתיים. מצב זה משפיע על בריאות הפרט במספר דרכים: הוא גורם למחסור תזונתי ולחוסרים ברכיבים חיוניים, מעלה את שיעור האנמיה והעיכוב בגדילה בקרב ילדים, ותורם להיווצרות סיכון גבוה יותר למחלות כרוניות, בעיקר בשל הסתמכות על מזון זול ודל בערכים תזונתיים. כך מתקיימת תופעה של תת-תזונה והשמנה באותה משפחה או באותו אדם. חוסר ביטחון תזונתי משפיע גם על הבריאות הנפשית, גורם לחרדה, דיכאון ולחץ נפשי, מחליש את המערכת החיסונית, מגביר את הסיכון למחלות זיהומיות, וגורם לסיבוכים הקשורים לפוריות, היריון ולידה.

ההשפעות של חוסר ביטחון תזונתי חורגות מתחום הבריאות; יש להן השלכות חברתיות, כגון פגיעה בהישגים הלימודיים של ילדים בשל ירידה בריכוז, עלייה בהיעדרויות וירידה בהישגים. בנוסף, לחץ גובר בתוך המשפחה מגביר סכסוכים ותחושות של חוסר אונים, ועלול להוביל לבדידות חברתית עקב מבוכה בבקשת עזרה או בהשתתפות באירועים הקשורים לאוכל. מציאות זו מבססת את מעגל העוני, דרך פגיעה בבריאות, חינוך ויכולת עבודה, מרחיבה את פערי השוויון ומגבירה תלות בסיוע חיצוני. ברמת החברה, חוסר ביטחון תזונתי מעלה את ההוצאות הבריאותיות של הפרט ושל מערכת הבריאות, גורם לירידה בפריון הכלכלי ולהגברת סוגי פשיעה מסוימים הקשורים לצורך בסיסי למזון, מה שמאיים על היציבות החברתית בכלל.

חוסר ביטחון תזונתי מהווה אחד הגורמים החברתיים המובהקים הקובעים את הבריאות, כאשר הוא משקף אינטראקציה מורכבת בין תנאים כלכליים, חברתיים וסביבתיים שבהם חיים הפרטים. גורמים כמו הכנסה נמוכה, הגבלת אפשרויות תעסוקה, הישגים לימודיים נמוכים והתדרדרות סביבת המגורים, פועלים יחדיו לצמצום יכולת המשפחות להגיע למזון בטוח, בריא ומספיק. מתוך מסגרת הגורמים החברתיים הקובעים לבריאות, אין לראות בחוסר ביטחון תזונתי בעיה אישית בלבד, אלא כתוצר של מבנה חברתי-כלכלי שממחזר אי-השוויון הבריאותי. משפחות החיות בעוני או מודרות חברתית ניצבות בפני סיכון גבוה יותר לתת-תזונה, מחלות כרוניות ולחץ נפשי, ובכך מונצחים פערים בריאותיים רציפים בין אוכלוסיות שונות. לפיכך, חוסר ביטחון תזונתי הוא מדד מרכזי להעדר צדק חברתי ולהשפעת הקשרים מבניים על בריאות הפרט והקהילה.

חוסר ביטחון תזונתי מהווה אתגר חשוב בבריאות הציבור, החורג מהיותו עניין אישי של מחסור במזון והופך לאתגר מבני רחב המשפיע על בריאות האוכלוסייה בקנה מידה גדול, מגביר את העומס על מערכות הבריאות עקב התפשטות מחלות הקשורות באיכות המזון, פוגע ביכולת הציבור לייצר ולהתפתח בשל ירידה בתפקוד לימודי ותעסוקתי, ומרחיב את הפערים החברתיים והבריאותיים בין קבוצות שונות, בעיקר בחברות עניות ומודרות. על כן, מהיבט של בריאות הציבור, ההתמודדות עם חוסר ביטחון תזונתי דורשת התערבויות רב מערכתיות הכוללות שינוי מדיניות חברתית וכלכלית, חיזוק מערכות ורשתות הבטחון התזונתי, שיפור הנגישות למזון איכותי וטיפול בגורמים מבניים כגון עוני ואפליה ובכך, מהווה סוגיה מרכזית במאמצי קידום צדק בריאותי ושיפור בריאות החברה בכללותה.