יום עיון במשנתו של הרמב"ם נערך במכללה האקדמית צפת

רבנים, אנשי הגות ואקדמיה השתתפו ביום עיון שעסק במשנתו והגותו של הרמב"ם  – מגדולי הפוסקים בעם היהודי, שהתקיים במכללה האקדמית צפת. הכנס שהפך מסורת ומתקיים זו השנה החמישית, נערך במסגרת הפעילות התורנית של בית המדרש במכללה.

הכנס נפתח בדברי ברכתו של פרופ' חיים ברייטברט, נשיא המכללה האקדמית צפת. הרצאתו התמקדה בתפיסתו המדעית של הרמב"ם, שהקדים מדענים כמו ניוטון, מקס פלאנק, נילס בוהר, אלברט איינשטיין, ורנר אייזנברג, טיילור ווילסון ופיטר היגס, בהתייחס לתורה הקוונטית שפותחה ע"י מדענים אלה ותורת היחסות הכללית של איינשטיין. הרמב"ם מתייחס  על כך מאות שנים לפני כן:  "כל תיאוריה מדעית הנלמדת מן המציאות, עשויה להיות מוטעית, כי היא מיוסדת על תהליך מתמשך של הכרת האין סוף, שלעולם אינו יכול להיות שלם. לעומת זאת,ידיעת האלוקים היא הידיעה השלמה".

הרצאתו של שמואל הר נוי, מנכ"ל המכללה, עסקה בהתמודדות מערכת החינוך בפערים חברתיים, שוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית במדינת ישראל כיום, ולפי משנתו של הרמב"ם. הר נוי הראה שהרמב"ם התייחס במשנתו לכל ההיבטים החינוכיים המקובלים היום כמצמצמים פערים כמו: איכות סגל ההוראה, נהלי משמעת, גודל כיתה, אחריות הורית ואחרים. תחומים אלו מהווים כר נרחב לחוקרי חינוך היום.

פרופ' משה אורפלי, הראש האקדמי במכללה, התמקד בנושא חוזקו הגופני והנפשי של רמב"ם על פי האיגרות, התשובות והמכתבים שלו, שנמצאו בגניזה הקהירית. מקורות  אלה מכילים עדויות מרובות על חייו ומאפשרים הצצה נדירה אל עולמו הפנימי של אישיות ייחודית זו. גילויי הפן האישי של רמב"ם מלמדים הן על עוצמתו הרוחנית וגדולתו כמנהיג והן על רגשותיו כאדם בעל חולשות נפשיות וגופניות לעומת דימויו הנפוץ כשכלתן ורציונליסט השולט ברגשותיו.

 פרופ' מיכאל וינגרטן מהפקולטה לרפואה בגליל, הציג את גישתם השונה של הרמב"ם לרמב"ן ברפואה. בעוד הרמב"ם ראה במחלות תופעה טבעית הזקוקה לפתרון טבעי. העיסוק ברפואה נחשב כמצוה,וחשיבות הרפואה כה גדולה כדי לדחות איסורי שבת וכל מצוה אחרת במקרה שנצפתה סכנה לחולה.החשיבות נובעת גם מדרכי התורה שהם חסד ורחמים בעולם, וגם מהצורך בגוף בריא ובלתי כואב כדי לתת לאדם פניות לדעת את האל. הרמב"ן לעומתו ראה את המחלות במסגרת שכר ועונש על מעשי אדם ולכן הפתרון המועדף הוא תפילה ותשובה. ובכל זאת, מפני שאנשים רגילים לפנות לרופא התורה נתנה לו רשות לטפל בהם, וכך הפכה את הרפואה למצוה של פקוח נפש.  

הרב בניהו ברונר, ראש בית המדרש במכללה ומארגן הכנס, התייחס בדבריו לחשיבות של הבריאות הגופנית שהרמב"ם התייחס במשנתו הרחבה: "הרמב"ם היה גדול בתורה ובחכמה, ובמיוחד בחכמת הרפואה, ולכן הוא ראה את הבריאות כערך בסיסי לחיים שלמים. אדם בריא יוכל להיות איש משכיל ועובד ה'. לעומת זאת הרמב"ם מחנך את האדם לעסוק בתורה ובחכמה, ובמיוחד במדעי האלוקות שהן המושכלות ולא לייחס חשיבות לחומריות, תאוות שאדם רגיל להימשך אחריהן. קיימת דיכוטומיה מוחלטת במשנתו בין בריאות גופנית לחומריות כערך חלופי למדע".