בקצרין, בירת הגולן ציינו אתמול (רביעי) 40 שנות התיישבות בטקס חגיגי בהשתתפות, ראש הממשלה, בנימין נתניהו ורעייתו שרה, שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר, השר להגנת הסביבה, לירושלים ולמורשת זאב אלקין, ח"כים, ראש מועצת קצרין דימי אפרצב וראשי רשויות מהצפון.
נתניהו נשא נאום תמיכה בגולן: "אנחנו שמחים להיות כאן רעייתי ואני מסיבה פשוטה, אנחנו אוהבים את קצרין, אנחנו אוהבים את הגולן. אתם יודעים שזה נכון כי אנחנו כל הזמן מגיעים לגולן ולקצרין. הייתי פה לפני שבועיים, אני שמח להיות פה שוב. זה מקום אהוב, מקום נפלא. כשאנחנו מסתכלים אחורה, על 40 השנים האלה, אנחנו מתמלאים בגאווה על כל מה שחוללתם כאן, מה שחוללנו יחד ברמת הגולן של מדינת ישראל.
אני תמיד אומר שבארץ הבזלת היכו שורש אנשי הבזלת – חזקים, נחושים ומסורים בכל לבם לעשייה הציונית. כשהייתי פה לפני שבועיים עם דימה, צעדנו בשבילי הכפר היהודי העתיק, נגענו באבנים החסונות וכמובן צפינו באותו בית כנסת יהודי עתיק שהרב לוי התייחס אליו. דימי גם הראה לי העתק של מטבע נדיר שנמצא בגמלא ועליו כתובת מימי המרד הגדול "לגאולת ירושלים הקדושה". ואני מרגיש כל פעם שאני בא הנה, כל פעם שאני נמצא בגולן, בבתי הכנסת העתיקים שאנחנו משפצים אותם, או כאן בקצרין, אני מרגיש שאנחנו מותחים גשר איתן בינינו לבין אבותינו, שתקעו יחד באזור הזה יתד לפני אלפי שנים.
אנחנו תמיד מתפלאים שיש עוד מישהו שאומר לנו שנחזיר את רמת הגולן. אני אומר להם: אתם לא יודעים היסטוריה? תסתכלו מסביבכם – סמלי המנורה וכתובות עבריות לא הגיעו לכאן במקרה. תסתכלו במוזיאון שיש כאן ברמת הגולן, יש כאן כתובת של רבי אליעזר הקפר מתקופת המשנה והתלמוד. לא שתלנו את זה באדמה, הוצאנו את זה מהאדמה. הם מוכיחים, כל הממצאים האלה, דבר אחד – אנחנו איננו זרים בגולן, הגולן היה שלנו והגולן תמיד יהיה שלנו.
הגולן הוא שלנו בזכות משום שאבותינו היו כאן והגולן הוא שלהם גם כי הוא חזר לידינו בעקבות תוקפנות סורית בלתי פוסקת נגד מדינת ישראל. 21 שנים היה הגולן בידי סוריה – יש פה צעירים, אתם עוד לא נולדתם אז – אבל אנחנו זוכרים היטב מה היה כאן כתולדה של משטר המנדט הצרפתי, ומה עשו הסורים באותה תקופה, באותן 21 השנים שהם שלטו פה. הם לא בנו פה יישובים פורחים, הם לא טיפחו פה חקלאות משגשגת, הם לא עודדו תיירות נפלאה.
מה שהם עשו זה להפוך את הגולן ליעד צבאי מבוצר עם בונקרים, עמדות נשק ושדות מוקשים. הם היו למעלה, אנחנו היינו למטה; הם המטירו אש על יישובינו בכנרת ובעמקים, ואנחנו נאלצנו להיכנס למקלטים; הם פעלו להטות את מי הירדן, ואנחנו התגוננו. כל זה השתנה בבת אחת במלחמת ששת הימים, תודות לגבורתם של לוחמי צבא ההגנה לישראל ששחררו את הגולן.
הקרבות היו קשים ועקובים מדם בתל פאחר, בתל עזזיאת, במוצב ג'לבינה שבו אחי נפצע, אחי יוני, כשהוא נחלץ לעזרת חייל שלידו שנפגע מירי אויב. אבל בתום המערכה הזאת, הרמה המאיימת, כך נהגנו לכנות אותה, הרמה המאיימת חדלה להיות מאיימת וחדלה להמטיר אש. אנחנו מאז שולטים פה, אני יכול להגיד – אנחנו שולטים ביד רמה ברמה – ואנחנו יודעים מה קורה כאן מעבר לגבול, כי הרבה דברים השתנו. אנחנו אוחזים פה חזק, אבל מהצד השני של הגבול – קריסה, התערערות, תהו ובוהו וטרגדיה.
הקו שלנו ברור: איננו מתערבים בסכסוך הדמים בסוריה, שנמשך למעלה מ-6 שנים, אבל אנחנו נחושים להגיב בתקיפות ובעוצמה על כל פגיעה בריבונותנו. מי שיורה לשטחנו ומסכן את אזרחינו – נתקל במענה חריף ומהיר. איננו מוכנים לקבל לא זליגות ולא טפטופים בגולן או בכל אזור אחר. ובאותה מידה, לא נאפשר לאסלאם הקיצוני, בהנהגת איראן או בדאע"ש, לפתוח חזית טרור נגד מדינת ישראל מן הצד הסורי של הגולן.
אנחנו נשמור על הגולן, אנחנו נשארים על הגולן והגולן תמיד יישאר חלק ממדינת ישראל הריבונית. ועם העמדה התקיפה הזאת, שהולכת ומחלחלת למנהיגי העולם ולאומות העולם, אנחנו גם מפתחים את הגולן. רכסי הגולן שהיו מזוהים עם מועקה כבדה, הפכו למחוזות של חיים ותקווה. ראינו כאן את הילדים הנפלאים הללו, הגולן פורח יחד איתם וקצרין, בירת הגולן, בולטת כעוגן מרכזי שסביבו התיישבות כפרית. זה לא קרה ביום אחד, מטבע הדברים, אתם יכולים לשאול את סמי בר-לב, הוא ראוי למלוא ההוקרה על מפעל חייו בקצרין.
עם רוח גדולה, הוא וחבריו הניחו כאן נדבך על נדבך. עוד בית, עוד שכונה, עוד עץ, עוד בית ספר, עוד מרפאה, ספרייה ומרכז מסחרי. וכשהחלה העלייה הגדולה מברית המועצות, הגיעו לכאן אלפי עולים והם נקלטו ביישוב בהצלחה.
אנחנו יכולים להגיד שממשלת ישראל ומועצת קצרין, אנחנו משלבים ידיים כדי להצעיד את המקומות הללו לפסגות חדשות. אנחנו מתכוונים להכפיל את מספר התושבים של קצרין בעשור הקרוב – מ-8000 ל-17 אלף. אתה יודע מה דימה, אני מוסיף. זה רשום, זה מוקלט. אני רוצה לראות תוך עשור 23 אלף איש כאן כדי שקצרין תהיה עיר ואם בישראל. אני יודע שאחר כך תגיש לי את החשבון, אבל זה בסדר.
אנחנו נשפץ את השכונות הוותיקות ונקים שכונות חדשות, אנחנו גם נגדיל את אפשרויות התעסוקה ואת מספר מקומות העבודה. אנחנו נשקיע בחינוך ובתרבות ובתיירות, בחקלאות ולא פחות מכך – בתחבורה, כי אנחנו מחדשים תשתיות דרך ומקצרים משמעותית את הדרך מקצרין לתל אביב ולירושלים. אנחנו בונים, פורסים מסילות מנגב ועד גליל ועד גולן. אני רוצה שאלפים ורבבות יגיעו לכאן. אינני מתכוון לכך שיגיעו לכאן רק בסופי שבוע או במהלך השבוע כמבקרים, אני רוצה שהם יבואו לכאן כדי לחיות וליהנות מהחיים, מהשקט, מהאוויר הנקי, מהחזון היצרני. אנחנו נפעל יחד למען כל תושבי הגולן – יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים.
אני בהזדמנות הזאת רוצה לומר שאתמול היה יום השנה להליכתו של ידידנו היקר, גיבור ישראל, סלים שופי, שבזכותו במידה רבה נחלצנו אני וחייליי, עוזי זוכר את היום הזה, לפני 45 וחצי שנים. אני מרכין ראש לזכרו של סלים שופי ואני רוצה לומר לאחיי הדרוזים – איננו שוכחים אף פעם אתכם, אתם בשר מבשרנו. אנחנו נבסס את יישובי הגולן ואנחנו נחזק את קצרין. הישגיה של קצרין עד כה הם רק ההתחלה ובעזרת השם, אתם תטפסו עוד מעלה מעלה. ביום חגכם אני מברך אתכם בשם כל תושבי המדינה. כשהגולן חזק וקצרין חזקה – ישראל חזקה. המשיכו להצליח ותודה רבה לכם. חג שמח, קצרין".
לגלות עוד מהאתר חדש בגליל
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
