גאווה מוזיקאלית: הצלחה להרכב המשפחתי "צליל בגליל"מקיבוץ מחניים

זמן קריאה מוערך: 5 דקות

שלושה מוזיקאים, בני משפחה אחת ממחניים הקימו מועדון זמר והם מוזמנים להופעות בכל הארץ .

משפחת קרניאלי-כץ, שתמיד היו בה צלילי גיטרה, חליל ושירה, נשמה ושורשים הקימה את הרכב "צליל גליל" ואתם מוזמנים להכיר אותם בערב הזמר הקרוב שלהם במחניים "שלל שרב" מחווה לבני נגרי – במועדון מחניים יום חמישי 19.9 בשעה 20:30. 

הציר סביבו נע ההרכב הוא הזמרת עירית כץ. הסבתא הכי צעירה בסביבה, שחזרה באחרונה ממסע אופניים בעקבות ה"טור דה פראנס". 
לפני שלמדה מוזיקה, עירית ג'ינג'ית אמיתית ופמיניסטית, התעקשה לעבוד בשדה ולעשות הכל כמו הגברים. היא חרשה, זרעה וקצרה. מצד שני, היה בה את הצד האינדיבדואליסטי שכל הזמן חשב "מה אני הולכת לעשות כשאני אהיה גדולה". "לא רציתי להתבגר בשדה", היא אומרת.

תמיד אהבה לשיר ושרה בזמן העבודה, ואז עלה בה הרעיון לעסוק במוזיקה. הפתרון שהתאים לה ולקיבוץ היה לימודי הוראת מוזיקה במכללת אורנים ובמכללת לוינסקי. היא חזרה לקיבוץ כמורה "זה היה לי קשה", היא מספרת. "אהבתי ליצור עם הילדים, אבל שנאתי לשמור על המשמעת." בכל זאת למדה איך לסחוף את הילדים אחריה וגם התקדמה לתפקידים רבים בבית-הספר. מבין שלושת ילדיה יוחאי הבכור המשיך את הדרך המוזיקלית ומנגן על סקסופון ועל החליל.

לעירית שלושה אחים- שניים נשארו כמוה במחניים ורק האח דודי עושה קריירה כשף בקיימברידג' אנגליה כבר 35 שנה. אחותה הקטנה רחלי בהרל היא סופרת ילדים ואשת תיאטרון שעשתה מפנה בחייה לפני 25 שנה. היא חלתה בטרשת נפוצה ובמקום ללכת לרופאים בחרה לעשות שינוי קיצוני בחייה ולעבור לחיים טבעיים לגמרי, ללא מזון או חומרי ניקיון תעשייתיים.

רחלי גידלה את ילדיה במחניים בחינוך ביתי . כיום היא חיה חיים בריאים ומלאים ומנהלת את תחום התיאטרון במפעל החינוכי קרן קרב באיזור הצפון. האח ספי, ספי קרניאלי, מנגן בגיטרה.
אז עירית בזמרה, ספי בגיטרה ויוחאי בחליל ובסקסופון התחילו לנגן במפגשים המשפחתיים בחדר הקיבוצי. כמורה למוזיקה עירית עבדה בצמוד לרכזות התרבות והן גייסו את ההרכב המשפחתי לאירועים. עד שיום אחד חברת הקיבוץ יהודית כנרי ז"ל הקימה גלריה והזמינה אותם להופיע. וכך הם החלו להופיע באופן קבוע . ו"זרמו" להופעות בסביבה וברחבי הארץ.

"בגלל שאנחנו הרבה שנים ביחד ההתאמה בינינו היא מבטן ומלידה. הגרוב המשפחתי הוא הביחד שלנו" מספרת עירית. לפני שלוש שנים גם הקימו מועדון זמר במחניים שפועל בהצלחה רבה.עירית כץ החייכנית היא מהילדים הראשונים של קיבוץ מחניים. היא נשואה לצבי – המכונה צ'יבי על שם שחקן הכדורגל מהספר של בלה סנש (האבא של הצנחנית חנה סנש). צ'יבי היה ילד חוץ שנקלט נהדר ונשאר בקיבוץ עד היום. "אמא שלו, שהיתה אלמנה, החליטה שהחינוך הכי טוב בקיבוץ", מספרת עירית.

צ'יבי מומחה לשיפוץ גירים אוטומטיים. למרות שהאבא של עירית גם הוא מתחום הרכב ולמעשה המוסכניק הראשון בקיבוץ, לא המכוניות הפגישו ביניהם, אלא חברת הילדים. צ'יבי הגיע בגיל 12 לחברת נוער. לא היו אז הרבה ילדים ועירית הכירה אותו מגיל 9. אבל רק כשמלאו לה 16, הם התחילו לצאת ונהיו חברים. השניים נישאו בגיל צעיר ובין יוחאי הבכור לבת ירדן השנייה יש 12 שנים ובין ירדן לתהל 5 שנים. יוחאי הבכור הוא כמעט כמו אח לעירית. כמו אבא צ'יבי הוא בעל ידי זהב, מומחה להרכבת תריסי אלומיניום ומפעיל סדנא לשיפוץ כלי נגינה . "יש לנו במשפחה כישרון בידיים. אבא תיקן גם אופניים ושעונים. למעשה כשנפטר לפני שנה וחצי בתאונת דרכים, חיכו לו ליד המיטה שעונים לתיקון, והרבה חברים אבלים והמומים שנעזרו בו שנים רבות", מספרת עירית.

ואם דיברנו על כלי רכב, הרי שמה שעוד מחבר בין צ'יבי לעירית אחרי כל השנים ביחד היא אהבתם לרכיבה על אופניים. הם התחברו ביחד לנושא של רכיבת שטח בגיל 57 לעירית ו(וצ'יבי שנים רבות לפני כן, לאחר שהפסיק לרוץ מרתונים, בגלל בעיות בברכיים…) ומאז יצאו למסעות סביב העולם. לפני שנתיים הם חצו את צפון ארצות הברית ממזרח למערב ובסוף לקינוח עוד ירדו עד סן-פרנסיסקו. בדומה או שלא לפיליאס פוג של ז'ול וורן המסע בן 8500 הקילומטרים לקח להם בדיוק 80 יום. 

השנה הם עשו מסע והפעם – בעקבות הטור דה פראנס. עירית מסבירה שאופני המסע שלהם סוחבים, כל אחד 4 תיקים, שניים מלפנים ושניים מאחור לאוהל ולשקי שינה. למרות שהם סבא וסבתא לחמישה נכדים, הם מסתפקים בתנאים של תרמילאים ואף פחות ונהנים מכל רגע. מסע האופניים מחוף לחוף הפך להיות מופע של שלישיית "צליל גליל". בשם – דברים שרואים משם -לסיפורים השונים מהמסע הותאמו שירים ישראלים אהובים. הוא התקיים בתחילה, כמו כל התוכניות שלהם במועדון הזמר במחניים ומאז הופיע ברחבי הארץ.

תוכניות מיוחדות אחרות שלהם נוגעות בעונות השנה , חגים ומועדים, תופעות כמו "האני בזמר הישראלי " ועוד. אבל למרות שיש נושאים, אף ערב אינו חוזר על חברו ותמיד יש התאמה של האירוע לקהל, לתאריך ולמצב הרוח של המופיעים. עירית מדגישה שהשלישייה אמנם מגישה ערבי שירה בציבור, אבל לא מדובר על "כפיים" וגם לא עולים על שולחנות. יש דגש על העיבודים המוזיקליים, על השילוב הכלי ועל הביצוע. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסמו באתר ובעיתון המודפס כל שישי ותיהנו מחשיפת ענק 24/7
שלחו הודעה או חייגו 04-6971469

עוד כתבות

הישארו מעודכנים 24/7

הורידו את האפליקציה של הגליל
דילוג לתוכן