עבור טור' יהודה מקובר, חייל בחטיבה הטכנולוגית ליבשה,יום העצמאות הקרוב הוא מרגש במיוחד. את חגיגות העצמאות הוא יעשה יעשה לראשונה כאזרח ישראלי גאה.
מקובר בן ה-22 מתגורר כיום בקיבוץ יחיעם. הוא עלה ארצה לפני כשנה עם גרעין "צבר" אך שלא כמו שאר חבריו, הוא מחזיק ברשותו תואר ראשון בהנדסת כימיה.
"הגעתי לשרת ביחידת נס"א, ניסויים ואבטחת איכות. אנחנו עושים כל מיני בדיקות וניסויים עם ציוד, נשק, ואמל"חים, אמצעי לחימה, שצה"ל רוצה לבדוק. אנחנו בודקים אמצעים צבאיים חדשים שצה"ל רוצה להכניס לשימוש מבצעי או כלים שאנחנו כבר משתמשים בהם וצריך לתת עליהם ביקורת מסויימת. במדור כימיה, המדור שלי, אנחנו עורכים בדיקות כימיות. אנחנו רואים אם הם עומדים בחום ובקור, האם מסוכן לאנשים לנשום ליד אמל"חים מסוימים והאם הם עומדים בסטנדרטים של הבטיחות בצה"ל וגם מבצעים את המשימה שלהם כהלכה".
מעבדות המחקר של החטיבה הטכנולוגית ליבשה נמצאות בתל השומר שבמרכז הארץ. "יש לנו כמה בסיסים אך כל המעבדות ותאי המחקר יושבים בתל השומר. במהלך השבוע אני ישן בבית החייל בתל אביב, בית השריון. בסופי השבוע אני שמח לחזור לקיבוץ יחיעם בצפון".
מדוע רצית לעלות לארץ?
"הרגשתי שאני רוצה לתרום לעם היהודי ולמדינת ישראל. אני מרגיש קשר למדינת ישראל ורציתי לתרום לבניין הארץ דרך הצבא. הייתי בארץ כמה פעמים, הייתי במצעד החיים בפולין והמשכתי לישראל, עשיתי תוכנית בשם "נסיעה" בה מגיעים לשישה שבועות בישראל והשתתפתי גם ב"תגלית". בנוסף, הייתי במחנה קיץ יהודי וקיבלתי את החינוך הציוני מהבית. כל הגורמים האלה חיברו אותי לארץ והבנתי שבארצות הברית אני ארגיש שאני רק צופה מהצד ושאם אני רוצה לתרום ולהשפיע עלי לעלות לישראל. רציתי לעשות משהו אקטיבי אז עליתי והתגייסתי".
האם אתה מרגיש ישראלי?
"זה קצת קשה, אני עדיין לא מרגיש 100% ישראלי. אין לי את הגישה הטבעית לעניין, כל יום אני טיפה יותר ישראלי, אני מתקדם לזה. אני לא הראשון במשפחה שעולה לארץ, שני אחיי הגדולים גרים בישראל והאחד כבר הקים משפחה. זאת המשימה של כולנו, להיות ישראלים. אני אוהב לראות את האחים בסופי שבוע ובחגים. אפשר גם להגיד שבגלל זה ההורים לא היו בשוק כשאמרתי להם שאני רוצה לעלות בארץ, זה לא פשוט בשבילם אבל הם שמחים. זה בא מהבית".
האם היה קשה לעזוב?
"היה קשה לעזוב את המשפחה והחברים. החברים מהאוניברסיטה לא כל כך הבינו למה אני עוזב את ארצות הברית ומתגייס לצבא של מדינה אחרת. בתיכון למדתי בבית ספר יהודי, אבל האוניברסיטה היא ציבורית והאוכלוסייה בה יותר מגוונת. עם כמה מהחברים אני מתכתב ונשארתי איתם בקשר טוב. אני מצפה לראות אותם כשאסע לבקר בארצות הברית. היום אני גר עם הגרעין בקיבוץ, וזה כיף מאוד. יש לי גם משפחה מארחת שאני פוגש בסופי השבוע".
מה זאת בעצם הנדסת כימיה?
"אוקיי, את התואר שלי בהנדסת כימיה למדתי באוניברסיטה של מרילנד. התואר מלמד איך לתכנן ולעצב תהליכים כימיים בקנה מידה גדול. בדרך כלל ההבדל בינינו, מהנדסי הכימיה, לכימאים הוא שכימאים עובדים בקנה מידה קטן בתוך מעבדה שמותאמת לכך. אבל כשאתה מתעסק בצרכי תעשייה וצריך לבדוק אלף ליטרים כל שעה אתה צריך מעבדה יותר גדולה ויש מתמטיקה ופיזיקה אחרות שמעורבות בתהליך. המטרה היא לתכנן תהליכים כימיים בקנה מידה גדול, לצורכי מפעלים, הכל בכמויות. מדובר למשל בהטפלת מים, כל מה שקשור לגז ולנפט ולאיך להוציא אותם מהאדמה, תעשיות כימיקלים והרבה עיסוק עם אנרגיה כמו לדוגמא בקולטי שמש. יש הרבה נושאים שיכולים להיכנס תחת תחום ההנדסה הכימית והמקצוע מציע גיוון רב".
ומה המסלול שעברת בצבא?
"עשיתי טירונות רובאי 02 בבט"ר ניצנים, כל החברים מהגרעין התגייסו לשירות קרבי ואני היחיד מהבנים שהתגייס לתפקיד מחקר ולכן הייתי לבד. היה קצת קשה אבל הסתדרתי, יש לי משמעת עצמית ואני יודע איך לשמוע לפקודות. כולם סביבי היו בני 18 ואני בן 22 אבל פגשתי אחלה אנשים וממש נהניתי. זאת הייתה חוויה טובה ולמדתי להכיר עוד צדדים של החברה הישראלית. רציתי להתגייס בין היתק בדיוק בשביל זה, הדרך הכי טובה להשתלב בחברה הישראלית היא דרך הצבא. פגשתי בצבא אנשים מכל האוכלוסיות שיש בארץ: דרומים, צפונים, אנשי מרכז ופריפריה, אשכנזים, מזרחים, ערבים, דרוזים – כל עדה ופלג".
האם קשה להיות חבר הגרעין היחיד שלא משרת כלוחם?
"זה קצת קשה כי יש לי חוויה מאוד שונה מהחברים שלי, כולם לוחמים בשטח. יש להם רובאי יותר גבוה, הם מסתובבים עם נשק והם יהפכו ללוחמים. אני משתמש יותר במח מאשר בגוף, אני במעבדה עושה מחקר כך שלפעמים יש בינינו פערים, החוויה הצבאית שלנו שונה. בנוסף, כשהם חוזרים לקיבוץ הם תמיד עייפים. יש לנו גם בת לוחמת בגרעין. אני גאה במה שחברי הגרעין עושים וגאה בעשייה שלי, אני מרגיש שזה המקום שלי לתרום".
כמה מילים לסיכום?
"אני מאוד מעריך את המפקדים, נהנה מהעשייה ביחידה ומרגיש משמעותי. לכל המשרתים ביחידה יש תואר בכימיה או בהנדסת חומרים ומסביבי יש אנשים חכמים ואיכותיים עם הרבה ידע. אני מרגיש שמצאתי את מקומי בצבא ושאני ממצה מעצמי את המירב".
