בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע בפסק דין משמעותי כי לרשויות המקומיות אין כיום מקור סמכות חוקי ברור להפעלת מצלמות אוטומטיות לצורך הנפקת דוחות חניה. על פי קביעת בית המשפט, אכיפה מסוג זה מחייבת הסדרה במסגרת חקיקה ראשית של הכנסת – צעד שטרם בוצע עד היום.
עמדת היועץ המשפטי לממשלה תומכת במסקנה זו
במהלך הדיון בעתירה, התברר כי גם עמדת היועץ המשפטי לממשלה תומכת במסקנה זו, לאחר שאישר כי השימוש הנוכחי במערכות התיעוד הדיגיטליות נעשה ללא תשתית חוקית מספקת. מדובר בסוגיה בעלת השלכות כספיות נרחבות, שכן לאורך השנים הניבו המצלמות הללו הכנסות מצטברות של מאות מיליוני שקלים לקופות הרשויות המקומיות. הנימוק המרכזי לפסילה אינו מתמקד רק בבירוקרטיה, אלא בערך עקרוני: הזכות היסודית לפרטיות. בית המשפט הדגיש כי הפעלת מערך טכנולוגי המתעד באופן רציף את תנועת האנשים וכלי הרכב במרחב הציבורי מהווה פגיעה בפרטיות האזרחים. כבר בשנת 2018 נדונה סוגיה דומה, בה נקבע כי איסוף מידע נרחב על הציבור לצורכי אכיפה ללא הסמכה מפורשת בחוק הוא מהלך פסול. פסק הדין הנוכחי מחזק את הקביעה שצילום וידאו לצורך רישום דוחות דורש אישור פרלמנטרי ישיר.
מהן ההשלכות על הרשויות?
לפי מומחים בתחום המשפט, הפסיקה עשויה לאלץ את העיריות לבחון מחדש את תקינות הדוחות שהונפקו באמצעות המצלמות האוטומטיות. למרות שבית המשפט לא הורה על הפסקה גורפת ומיידית של פעילות המצלמות,
המסר ברור: ללא חקיקה ייעודית של הכנסת, לאכיפת חניה אוטומטית אין בסיס משפטי איתן, והמשך השימוש בהן מציב את הרשויות בפני קשיים משפטיים משמעותיים. מסתבר שמספר רשויות כבר הגיבו שנושא זה נמצא בבחינה משפטית, וכי ייתכן שיהיה צורך בחקיקה משלימה או בהסדרים משפטיים חדשים שיאפשרו להם להמשיך ולהפעיל מצלמות חניה בעתיד. הדיון על שימוש במצלמות מתוחכם אינו חדש. כבר בשנים קודמות נדונו מקרים שונים שבהם הראיות שהוצגו בפני שופטים בוטלו בגלל הסתמכות על הקלטות או תיעוד שלא היה לגיטימי משפטית.
