כעיקרון ביטול הסדרי ראייה אינו מקביל באופן ישיר לביטול דמי מזונות. אלו הם שני נושאים משפטיים שונים, והטיפול בהם נעשה בהתאם לחוקים ספציפיים ולמטרות שונות:
הסדרי ראיה: מטרתם להבטיח קשר מתמשך בין הילד להורה שאינו משמורן. ביטול או שינוי בהסדרי ראייה נעשה לרוב בהתאם לטובת הילד, ולא בהכרח קשור ישירות למזונות. אם יש חשש לפגיעה בטובת הילד (למשל, במקרים של אלימות או סכנות אחרות), בית המשפט יכול לשקול שינוי בהסדרים.
דמי מזונות: אלו הם תשלומים שנועדו לדאוג לצרכים הכלכליים של הילד. הם אינם תלויים במידת הקשר או בהסדרי הראייה. גם אם הורה לא מקיים את הסדרי הראייה או שהם מבוטלים, הוא עדיין מחויב לשלם מזונות לילד, אלא אם כן יש החלטה משפטית אחרת.
כל שינוי בהסדרי ראייה או במזונות צריך להתבצע באמצעות פנייה לבית המשפט לענייני משפחה, אשר יקבע בהתאם לטובת הילד.
אין פסיקה גורפת שמקשרת באופן אוטומטי בין ביטול הסדרי ראייה לבין ביטול דמי מזונות, שכן אלו שני נושאים משפטיים שונים המוסדרים בחוק באופן נפרד. עם זאת, היו מקרים שבהם הורים ניסו לטעון בבית המשפט כי אי קיום הסדרי ראייה מצידו של הורה אחד מצדיק הפחתה או ביטול דמי המזונות, אך לרוב בתי המשפט בישראל דוחים את הטענה הזו.
העיקרון המשפטי המנחה בישראל הוא שטובת הילד היא העיקר. דמי מזונות נועדו להבטיח את טובתו הכלכלית של הילד, והם מחויבים על ידי ההורה שאינו משמורן, ללא תלות בהיקף או בקיום הסדרי הראייה. הסדרי ראייה נועדו להבטיח את הקשר הרגשי בין הילד להורה שאינו משמורן, והם יכולים להשתנות בהתאם לנסיבות.
במקרים מסוימים, בתי המשפט מתייחסים לטענות של הורה על כך שההורה השני מונע ממנו את הסדרי הראייה, אך אין זה מוביל באופן אוטומטי להפחתה או ביטול של דמי המזונות.
רונית ואברהם התגרשו בהיות בנם כבן שנה ומאז נותר הבן במשמורתה של רונית, תוך מתן זכויות ביקור נרחבות לאברהם. כחמישה חודשים לאחר הגירושין ביקשה רונית לעבור ולהתגורר עם הבן בלונדון, לאחר שפגשה את אפרים העובד ומתגורר בלונדון ובהמשך אף נישאה לו ונולדה להם בת. אברהם התנגד לבקשת רונית, בית המשפט לענייני משפחה שדן בתיק זה קבע תוך שהוא מאמץ חוות דעת של מומחה בפסיכולוגיה התפתחותית כי אישור הגירת הקטין עם רונית לאנגליה תשמור על טובת הילד באופן מרבי. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של אברהם בהטילו ספק כמסוגלות ההורית של רונית לנוכח החלטתה להגר, ולאחר שדחה את חזקת הגיל הרך, שלפיה בהיעדר סיבה מיוחדת יהיו ילדים עד גיל שש אצל רונית.
השאלות המרכזיות היו האם מתן היתר ההגירה המבוקש עולה בקנה אחד עם טובת הילד?. מהו הסדר המשמורת הטוב ביותר בנסיבות שנוצרו?
המומחה מצא כי לשני ההורים מסוגלות הורית טובה ומערכת יחסים טובה עם הילד. כן נמצא, כי אף עם אפרים בן הזוג החדש של רונית פיתח הילד מערכת יחסים טובה, וזה הביע נכונות לתמוך כלכלית ורגשית ברונית ובילד. עם זאת הקשר בין הילד לאברהם חזק משמעותית מהקשר בין הילד לאפרים וממילא האחרון אינו מתיימר לתפוס את מקום אברהם. אין חולק כי מערכת היחסים בין רונית לאברהם מערכת יחסים עכורה ביותר, המלווה בעוינות ובחשדנות. מערכת יחסים זו, הליך הגירושין המורכב והפרדות מההורה שעמו הוא נמצא בתחילת כל ביקור ובסיומו החלו נותנים בילד את אותותיהם בצורת עצבנות ואותות מצוקה אחרים במצבי פרידה. המומחה מצא כי בנסיבות אלה, ודווקא לאור העוינות הרבה שבין רונית בין לאברהם כאשר למרבה הפלא אפרים מהווה גורם מייצב המעודד את הקשר שבין הילד לאברהם ותורם לאיזון מערכת היחסים המורכבת שנוצרה.
על רקע נתונים אלה בחן המומחה את האפשרויות הקיימות במצב שנוצר. על־פי האפשרות הראשונה, רונית תהגר לאנגליה בלי שתורשה לקחת עמה את הילד. על־פי האפשרות השנייה תהגר רונית לאנגליה עם הילד, ועל־פי האפשרות השלישית תישאר רונית עם הילד בארץ, ואילו אפרים יישאר באנגליה.
המומחה מצא כי כל אחת מאפשרויות אלה כרוכה בפגיעה בילד. שתי האפשרויות הראשונות כרוכות בהרחקת הילד מאחד מהוריו, שעם כל אחד מהם פיתח קשר חזק ויציב. האפשרות השלישית כרוכה באילוץ רונית להישאר בארץ בניגוד לרצונה והבנתה, כתנאי להשארת הילד במשמורתה, כשההשלכות השליליות שיהיו לכך עליה ישפיעו אף על הילד ובהותרת הילד ללא תא משפחתי יציב ומתפקד. בהמשך התברר כי על־פי עמדתה של רונית, אפשרות שלישית זו אינה ממשית. על־כן נותר לבחון איזו מבין שתי האפשרויות שנותרו פגיעתה בילד היא הפחותה ביותר.
על־פי האפשרות הראשונה, יורחק הילד מרונית ומהתא המשפחתי של רונית ואפרים, ויתגורר עם אברהם בארץ. נמצא, כי אברהם מסוגל לשמש כבעל המשמורת היחיד של הילד הן מבחינה נפשית והן מבחינה כלכלית. עם זאת אפשרות זו אינה רצויה בשל הנזקים החמורים הצפויים להיגרם לילד כתוצאה מהרחקתו מאמו רונית, שבמשמורתה היה נתון עד כה, בגיל כה צעיר.
מסקנת חוות הדעת של המומחה הייתה כי האפשרות שתשמור על טובת הילד באופן מרבי היא אישור הגירת הילד עם רונית לאנגליה וציין: ״כל אחת מהאלטרנטיבות המצוינות לעיל עלולה לפגוע בטובת הילד. על פי הדעה המקובלת בין המומחים להתפתחות הילד בגיל הרך, האפשרות של משמורת לאם וביקורים תכופים ויותר ממושכים של האב או אצל האב, היא האפשרות שסביר להניח שתגרום פחות נזק לילד בהשוואה לאלטרנטיבות אחרות״.
על יסוד נתונים אלה קבע בית המשפט לענייני משפחה: ״נראה, איפוא, כי תוך בחינת קריטריונים שונים לבדיקת סבירות בקשת ההגירה והאם אמנם מחייבת טובתו של הקטין הגירתו יחד עם אימו, הדעת נותנת כי יש לאשר את הגירתו של א׳ יחד עם אימו לאנגליה״.
עוד נציין כי בית המשפט לענייני משפחה התיר אפוא לרונית להגר עם הילד לאנגליה תוך קביעת זכויות ביקור לאברהם ובכפיפות להפקדת התחייבות עצמית וערבות צר ג׳ על־סך 50,000 דולר ארה״ב. בהתאם, שינה בית המשפט לענייני משפחה את זכויות הביקור המקוריות שנקבעו לאברהם על פי הסכם המשמורת וקבע את הסדר הביקורים הזה: בכל סוף חודש למשך סוף שבוע ארוך (יום חמישי בערב עד יום ראשון בצהריים) בארץ, כשרונית תדאג להביא את הילד לארץ סוף שבוע אחד (יום חמישי אחרי הצהריים עד מוצאי שבת) נוסף בלונדון ובלבד שלא יהיה רצוף לסוף השבוע שבו ישהה הילד בארץ.
הערעור לבית המשפט המחוזי
למרבה הפלא הן רונית והן אברהם ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו. אברהם טען כי החלטת רונית להגר התקבלה בלי שנשקלה טובת הילד וממניעים פסולים – רצונה של רונית להביא לניתוק מלא בין הילד לאברהם וכי ההגירה המבוקשת אינה הכרחית. בערעור שכנגד טענה רונית כי הסדר הביקורים שנקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה רחב יתר על המידה.
בית המשפט המחוזי ניסה תחילה לבחון את האפשרות שלפיה יחזור אפרים להתגורר בארץ, ובכך יתייתר הצורך בהגירת הילד לאנגליה, ולחלופין, הסדר ביקורים שיהיה כרוך בפחות נסיעות של הילד. בית המשפט של הערעור לא קיבל את טענת אפרים שלפיה ניסה כפי יכולתו למצוא עבודה ההולמת את כישוריו בארץ אך הדבר לא עלה בידיו. כמו כן דחה בית המשפט המחוזי וקבע, כי בגיבוש מסקנת חוות הדעת של המומחה ניתן משקל רב יתר על המידה ל״חזקת הגיל הרך״ הקובעת כי בהיעדר סיבה מיוחדת יהיו ילדים עד גיל 6 אצל אמם. זאת, בעוד שמציאות החיים המשתנה מעלה ספקות באשר להתאמת חזקה זו לזמננו. כן נקבע, כי לאור האיבה שרוחשת רונית לאברהם סביר להניח שאם יותר לרונית לקחת עמה את הילד לאנגליה היא תגרום לניכור בין הקטין לבין אברהם, ועל־כן יתעצמו הפגיעות בילד הכרוכות באפשרות זו.
בית המשפט המחוזי אף דחה את ממצאי המומחה שלפיהם לאם מסוגלות הורית טובה וזקף לחובתה של רונית את הצהרת בא כוחה בפניו, שלפיה תעקור לאנגליה בין שיותר לה לקחת את הילד עמה ובין שלאו, וקבע כי מההצהרה עולה ספק באשר למסוגלותה ההורית של רונית ולנכונותה לוותר על נוחיותה למען טובת הילד קביעה חשובה קבע בית המשפט המחוזי:
״הורה המודיע כי הוא מהגר בכל מקרה, גם ללא ילדו, מציג עצמו למעשה כמי שכבר הכריע בדילמה, הוא מוכן לעזוב את ילדו, ומתכחש לצרכיו בגלל אי הנוחות הנגרמת לו עצמו, מבלי לשקול את טובת הילד. בכך מעלה אותו הורה סימני שאלה בנושא מסוגלותו ההורית״.
עוד קבע בית המשפט המחוזי כי העובדה שאת בקשת ההגירה הגישה רונית כעבור חמישה חודשים בלבד ממועד גירושיה מאברהם מעידה על כך שרונית פועלת בפזיזות. זאת, הגם שבינתיים התבסס הקשר בין אפרים לרונית, והם נישאו ונולדה להם בת. מטעמים אלה קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור וביטל את ההיתר שניתן לרונית להגר עם הילד לאנגליה. בנסיבות אלה, ומכיוון שבא כוחה של רונית הצהיר כי זו תהגר לאנגליה בכל מקרה, הוחזר התיק לבית המשפט לענייני משפחה לקביעת הסדרי ראייה בין האם לילד.
רונית ערערה לבית המשפט העליון שקבע בין היתר: אמת המידה המנחה בעת דיון בענייני משמורת ילדים היא טובת הילדים. עם זאת, לרוב, שקילת טובתם של ילדים שהוריהם נפרדו אינה אלא תפיסת הרע במיעוטו מכיוון שטובת הילדים מחייבת כי יגדלו במחיצת אביהם ואמם במסגרת תא משפחתי יציב ואוהב, ואילו בפרידה של הורים כרוכה מידה של ניתוק בין אחד ההורים לילדיו. לפיכך במציאות הנוצרת לאחר פרידת ההורים על בית המשפט לקבוע הסדר משמורת המגשים במידה המרבית האפשרית את אינטרס הילדים ליהנות ממסגרת יציבה במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר ועם זאת לשמור קשר בין הילדים לבין ההורה האחר. לשם כך על בית המשפט לערוך בחינה מדוקדקת של מכלול ההיבטים של כל אחת מהאפשרויות הקיימות, לרבות השפעתה על ההורים, ככל שהדבר עשוי להשפיע על יחסם אל הילדים. בניגוד לפסיקת של בית המשפט המחוזי אשר דחה את קביעותיו של המומחה נתן בית המשפט העליון משקל רב לקביעות המומחה.
״טובתו של ילד אינה מושג תאורטי. לעניינה נדרש בית המשפט לקביעת ממצאים שבעובדה. ממצאים אלה בית משפט לא יוכל לקובעם – על דרך הכלל – אלא אם יובאו לפניו ראיות וראיות לענייננו פירושן הינו – בעיקרם של דברים – חוות־דעת של מומחים״.
על־כן, בהיעדר ראיות בעלות משקל לסתירת האמור בחוות דעת המומחים ייטה בית המשפט לאמץ את ממצאי חוות הדעת ומסקנותיהן של המומחה.
במקרים שבהם הילדים הינם רכים בשנים מיתווספת לשיקוליו של בית־ המשפט חזקת הגיל הרך, שלפיה ילדים קטנים יימסרו למשמורת אמם, אלא אם הוכחו נסיבות מיוחדות להורות אחרת אכן, אין להמעיט מן האחריות השווה של ההורים כלפי ילדיהם המתחייבת מן השוויון בין איש לאישה וממציאות החיים במשפחה המודרנית. עם זאת עדיין בדרך כלל הקשר בין ילדים רכים בשנים לבין אמם חזק מהקשר בינם לבין אביהם. כך עולה ממחקרים עדכניים רבים הדנים בקשר הפסיכולוגי המיוחד שנבנה בין האם לילדיה ובנזק שעשוי להיגרם לילדים, במיוחד בגיל הרך, מניתוקם מן האם שטיפלה בהם מאז לידתם והעניקה להם תום ואהבה, וזאת אף במקרים שבהם לאב תפקיד משמעותי כחיי הילדים.
אם מבקש ההורה שבידיו המשמורת להגר למדינה אחרת עם הילדים עשוי האיזון בין השיקולים השונים להשתנות. שכן, אישור ההגירה כרוך בהרחקה נוספת של הילד מההורה האחר וכן בהרחקת הילד מהסביבה המוכרת לו. אכן, אף בנסיבות אלה אין חולקים על זכות ההורה שבידיו המשמורת להגר מהארץ. אך מתעוררת השאלה אם השיקולים ביסוד ההחלטה להגר רלוונטיים להכרעה בנושא המשמורת. בקשת הגירה של הורה עם ילדיו תיבחן לאור עקרון טובת הילדים בלבד.
בעניין זה יתחשב בית המשפט בדעת הילדים, באיכות הקשר בין הילדים לבין אחד משני ההורים; ביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין הילדים להורה שהמשמורת לא בידיו, אם תאושר הגירת הילדים, ונכונות ההורה שבידיו המשמורת לסייע בקיומו של קשר זה ובמסוגלות הילדים להיקלט בסביבה שאליה מתבקשת ההגירה. אמות מידה אלה יישקלו לאור נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. כך, לדוגמה, ככל שהילדים פיתחו זיקה חזקה יותר לסביבתם, תקטן הנטייה לנתקם ממנה.
אם ההורה שבידיו המשמורת נישא בשנית, יש לבחון את מערכת היחסים בין בן־הזוג החדש לילדים ואת נכונותו של בן־הזוג החדש לקלוט את הילדים לתא המשפחתי החדש. כמובן, אף בדיון בבקשה להגירת הילדים, שהם עדיין בגיל רך, יש להוסיף לשיקולים אלה את חזקת הגיל הרך, שעליה עמדתי לעיל.
לסיכום: לאור גילו הצעיר ואופיו הנוח והחברותי של הילד, סביר להניח כי יצליח להסתגל ללא קושי מיוחד לחיים באנגליה בכלל ובלונדון במיוחד, שקיימים בה קהילה יהודית וישראלית גדולה ומוסדות חינוך יהודיים ברמה גבוהה. כמו כן , יש לאפשר בחינה מחודשת של הסדר המשמורת לאחר פרק זמן של שנתיים, אז ייבחנו הסתגלות הילד ועמידת הצדדים בהסדר הביקורים שנקבע. על כל הצדדים להקפיד על הסדר הביקורים שנקבע, המאזן נכונה בין השארת הילד במשמורת האם לבין שמירת קשר יציב בין הילד לאב.
לייעוץ בתחום- מוזמנים ליצור קשר עם עו"ד יואב נדב 072-2129321 או בנייד 050-8358601
