צפת נפרדה, ממאיר המאירי, אייקון מקומי מהדמויות הנערצות בעיר, לו ישנם זכויות רבות בבירת הגליל. מאירי בן ה-88 נפטר בשבת בבוקר כשלצידו בני משפחתו. הוא הובא למנוחות בחלקה המשפחתית בבית העלמין העתיק בעיר כשמאות מלווים אותו בדרכו האחרונה.
המאירי דור חמישי בצפת נחשב כאבי הגבינה הצפתית, על ייחודה וטעמה המיוחד שמר בקנאות לאורך שנים, תוך כדי שהוא שומר בסוד את מהלך ייצורה לא פחות מחברת קוקה קולה ששומרת על נוסחת ייצור המשקה הפופולארי בעולם. מחלבת המאירי הייתה המחלבה הראשונה בארץ ולא מכבר במשפחת המאירי ציינו 179 שנה להיווסדה של המחלבה הוותיקה בארץ – מחלבה המנוהלת כיום ע"י יניב בנו וממשיך דרכו. בשנים האחרונות משמשת המחלבה גם כמוזיאון ואתר עלייה למבקרים רבים הרוצים לעמוד על קנקנה של הגבינה הצפתית ועל מורשת העיר צפת, מורשת שתורגמה ע"י מאיר המאירי גם בטעמה המלוח של הגבינה הצפתית. " כל ביס בגבינה יש בה סיפור", היה נוהג המאירי לספר למבקרים.
מאיר המאירי הידוע באהבתו ובזיקתו לצפת העביר בדרכו המיוחדת את סיפוריה היפים של העיר כשהגבינה רק משמשת כעילה לסיפוריו המיוחדים. " הצפתית שאנחנו מייצרים היום טעימה יותר מהגבינה שייצרו אבותיי".אומר המאירי ומוסיף:"עם כל הכבוד למחלבות הגדולות, הגבינה הצפתית האמיתית מקורה בצפת", סיפר המאירי, לכתבינו מאיר ינקו, לא מכבר. המאירי היה איש צפת אמיתי שאהב את העיר ותושביה. זיקתו ואהבתו של המאירי לצפת הישנה, יושמה על ידו באיסוף ובשמירת חומר ארכיוני על העיר אותו איכסן במוזיאון פרטי במרתפי המחלבה.
המאירי שימש כגבאי בית הכנסת הספרדי ע"ש, דב מאבריטש בעיר העתיקה שם נהג גם לציין בתפילות את שמותיהם של נופלי הגרדום. בזכות הערצתו למנחם בגין ראש הממשלה שנפטר לפני 27 שנה, היה נוהג המאירי לקיים אזכרה לבגין בכל שנה ב- ד' באדר ולהזמין את תושבי העיר. "לא נזוז מצפת", מהמשפטים הכי מזוהים עם המאירי, היה אפשר לשמוע בכל הזדמנות ובעיקר בסעודה השנתית של רבה הראשי של צפת, דב אברהם דב מאבריטש מי שחזה את רעש האדמה שהחריבה את צפת בשנת 1837.
אין ספק, המאירי מבכירי בניה היפים של צפת שהיה ידוע בהתנדבותו בעמותות רבות ומי שזכה להכרה על פועלו וזכה אף כיקיר העיר, אבדה גדולה לצפת שבוודאי תדע להנציח ולהוקיר את זכרו. הותיר אחריו את רעיתו בתיה ושלושת ילדיהם, מיכל, שלומי, יניב וחגית.
