בהתערבות עמותת "ידיד" – תושבת חצור בודדה תוכל להעתיק מגוריה לנהריה ליד משפחתה

אל מרכז "ידיד" בחצור הגלילית  הגיעה אפרת (שם בדוי), תושבת העירייה על מנת לבקש סיוע מהעמותה לאחר שכשלה להעתיק מגוריה מדירתה השייכת לדיור הציבורי אל דירה בנהריה.

לאחר שגוללה בפני אנשי העמותה את סיפור חייה הלא פשוטים שחוותה, הייתה לה בקשה אחת להעתיק את מקום מגוריה מחצור הגלילית לנהריה.

משברים משפחתיים וכלכליים רבים היו מנת חלקה של אפרת שהתגוררה בדירה יחד עם אמה אותה היא סעדה במשך שנים רבות עד לפטירתה.

לאחר פטירת האם ביקשה אפרת להחליף את מקום מגוריה מחצור הגלילית לנהריה כדי להתגורר קרוב למשפחתה ובהם גם בנה היחיד. משרד השיכון סירב לקבל את בקשותיה של אפרת וזאת למרות שברור היה כי היא סובלת מבדידות קשה ומצב נפשי קשה. שרלי שריקי מנהל מרכז "ידיד" בחצור התקשה להתעלם מסיפורה הקשה והמורכב של אפרת וראה במעבר לנהריה להיות קרובה בחיק משפחתה צורך נפשי בריאותי של ממש עבורה.

בשלב זה נכנסה לתמונה עו"ד מרים זלקינד מהמחלקה המשפטית של "ידיד". עו"ד זלקינד ביקשה מהועדה הציבורית לשקול בשנית את ההחלטה לדחות את בקשתה של אפרת להחליף דירה לנהריה והדגישה כי החלטת משרד השיכון אינה סבירה,זאת בשל הנסיבות המיוחדות ולנוכח העובדה שבנהריה ישנן דירות פנויות בדיור הציבורי.

משרד השיכון לא התרשם מבקשת עו"ד זלקינד ודחה שוב את הבקשה.

לאור דחיית הבקשה, הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים בדרישה לקבוע כי ההחלטה הינה בלתי סבירה וכי יש לקבל את בקשת הפונה להחלפת דירה. כפי שקורה במקרים רבים, עוד בטרם התקיים הדיון בתיק, הוחלט על ידי הפרקליטות להעביר את הבקשה לבחינה מחדש במשרד השיכון והפעם הבקשה התקבלה. נקבע כי אפרת תכנס לתור הממתינות לדירה ציבורית בנהריה והעתירה נמחקה.

עם זאת, ביקשנו מהשופט בתיק לפסוק הוצאות לטובת "ידיד" וזאת לנוכח העובדה כי הבקשה להחלפת הדירה התקבלה רק לאחר הגשת העתירה והעובדה כי ידיד פנתה למשב"ש מספר פעמים בטרם הגשת העתירה, אך ההחלטות שהתקבלו התעלמו מנסיבות רלוונטיות וניתנו ללא נימוקים מספקים. בקשתנו להוצאות התקבלה ולידיד נפסקו הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח בגין ניהול התיק.