"סבתא שלי, יעל, נפטרה. ב- 86 שנים היא הספיקה להיות שחיינית, פלמ"חניקית, שחקנית, זמרת, אמרגנית, יזמת ופוליטיקאית, אישה דומיננטית ואנרגטית, שאפשר היה לאהוב אותה או להשתגע ממנה, אבל אי אפשר היה להתעלם ממנה. היא עשתה המון וחוותה המון, והשאירה לנו המון זכרונות (וגם לא מעט שירים יפים)", כך נפרד, הנכד אוריאל הרן בדף הפייסבוק שלו מסבתו האהובה. מאת: דודי פטימר.
אין ספק שיעל שרז שנפטרה ביום שני בגיל 86 תיחשב לאושיית תרבות הגדולה ביותר שפעלה בצפת בימיה הקסומים של העיר ודאגה להכרתה של צפת כעיר ציורית תיירותית עם חיי לילה שלא נופלים מתל אביב. מועדונה "השעות הקטנות" נשאר צרוב עד היום אצל זקני צפת כמועדון הטוב ביותר שפעל בצפון באותם שנים. מועדון שמשך אליו את מיטב האומנים בארץ.
יעל שרז נולד בחיפה בשנת 1931 בשם יעל ברגהיים. היא חונכה בתנועת הנוער "מכבי הצעיר" ובהיותה בת 16 וחצי, בשנת 1947, התגייסה לפלמ"ח ( "שיקרה" לגילה בכדי להתגייס). היא השתייכה לגדוד השני והייתה בגבר-עם. עם פרוץ מלחמת העצמאות, סופחה לליווי השיירות לירושלים ונטלה חלק בהתקפה על האוניה אלטלנה, כשהיא הייתה חלק מהגדוד הרביעי, גדוד ה"פורצים" של חטיבת הראל.
עם שחרורה מהצבא, פנתה שרז לעולם הבידור. התקופה הייתה תחילת שנות ה-50, ויעל הופיעה הן כזמרת והן כשחקנית בתיאטראות: "הסמבטיון", "הזירה", "האוהל" וכן הייתה חלק אינטגרלי מהאמנים שהופיעו ב"מועדון התיאטרון" ( ממנו צמחו הרכבים מוצלחים כ"רביעית מועדון התיאטרון", "הדודאים", ריקה זראי, חדוה ודוד ועוד) .
בשנת 1958, לאחר שנישאה לפרסומאי התל אביבי יצחק שרז, לקחה "הימור" והקימה עימו את "מועדון השעות הקטנות" בצפת. יש לציין כי באותן שנים, רוב חיי הבוהמה והתרבות התרכזו רובם בתל אביב ( ואולי קצת בחיפה וירושלים), וצפת הייתה שקולה כמקום "מת" מבחינת הופעות של אמנים. למרות זאת, מועדון "השעות הקטנות", בו שרז הייתה זמרת הבית וכן הופיעו בו נגנים ואמנים כמנשקה בהרב ( "האמיני יום יבוא"), אנדה צוויג, אלברט פיאמנטה, דני גוטפריד ועוד, הפך מוקד עליה לרגל, בעיקר בימי הקיץ, מכל קצוות הארץ, מה שהפך את צפת לאטרקציית תרבות בולטת ופופולארית באותן שנים.
"סקופ" מעניין לחובבי הזמר העברי הוא כי "שיר הליצן" הנודע של בני ברמן ("שמש עולה, יורד גם הליל, אך הליצן עוד ממשיך וצוהל"), שנחשב לאחד הלהיטים המזוהים עם ברמן, הוקלט למעשה לראשונה ע"י יעל שרז, שרכשה מברמן את הזכויות על ביצוע הבכורה לשיר ונחשבת למבצעת המקורית.
במועדון "השעות הקטנות" בצפת נהגה שרז לשיר, מלבד שירי ארץ ישראל המוכרים, שירים מיוחדים שנכתבו במיוחד עבורה. אחד מהם הוא השיר "צפת" שכתב דן אלמגור והלחין גיל אלדמע. וביצעה אותו לראשונה בשנת 1959. שנה לאחר מכן ביצעה שרז שיר נוסף "האגדה על הרבי מצפת" שכתב דן אלמגור, הלחין גיל אלדמע ( השיר נכלל גם במחזה "איש חסיד היה", 1968) .
בשנת 1960 כתבה והלחינה נעמי שמר את התכנית הראשונה של להקת "השעות הקטנות", להקת הבית של המועדון ( רעיון שיזמה יעל) בה היו חברים: שייקה לוי, גבי אקשטיין, מרים גבריאלי ויעל שרז. התכנית הראשונה תועדה על גבי תקליטון שיצא באותה שנה וכלל בין היתר את ביצועה המקורי והראשון של הלהקה ל"שיר השוק" (שהפך כשנה לאחר מכן לאחד מלהיטיה הגדולים של להקת התרנגולים), "ליל אמש" (במשעול בלב שדות, זוג פוסע לבדו וידה בתוך ידו כברכת שלום") , "עשרת הצדיקים" ו"אוכל האדם".
תכניתה השנייה של להקת "השעות הקטנות" (ששינתה הרכבה) כללה את הלהיט "שיר הספסל" ("הספסל הציבורי") שתרגם דן אלמגור ללחנו הצרפתי של ז'ורז' ברסאנס, וביצעה יעל כסולנית, הפך ללהיט המזוהה ביותר עימה. בין שיריה הנודעים של יעל מאותה תקופה: "חולשה של בת", "בת הקיבוץ", "מרחץ תורכי", "אדיפוס", "שיתפוצץ".
באמצע שנות ה-60, שרז המעיטה להופיע והשקיעה מלוא מרצה וזמנה בגידול ילדיה והייתה "עקרת בית" למופת. ברבות השנים נישאה בשנית לאילן פולקובסקי ז"ל (אך עדיין שמרה על השרז בשם משפחתה, כשם ה"במה" המסחרי שלה) , חיה מספר שנים בארה"ב, שימשה כדוברת של ביה"ח תל השומר, הייתה אמא וסבתא גאב והתגוררה ברמת השרון.
הכותב – דודי פטימר: הוא חוקר המוסיקה הישראלית, עיתונאי ומבקר מוסיקה. הכין עבור עיתון "חדש בגליל" סדרת כתבות על יוצרים שפעלו בצפת ועל שירים שנכתבו על צפת.
לגלות עוד מהאתר חדש בגליל
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
