זה הרבה יותר מלבנדר וצבע צהוב. הסודות לעיצוב בית עם נשמה כפרית-צרפתית, שמרגיש הכי טבעי בנוף המקומי שלנו
יש משהו באור של הגליל, במיוחד בשעות אחר הצהריים המאוחרות, שמרגיש כמעט כמו בחו"ל. כשהשמש נשפכת בזווית נמוכה על מטע הזיתים, והירוק-הכסוף של העלים פוגש את האבן המקומית החמה, קל מאוד לדמיין שאנחנו יושבים במרפסת כפרית בדרום צרפת. האמת היא, שהמרחק בין הגליל לפרובנס הוא לא רק גיאוגרפי; הוא בעיקר תפיסתי.
ככתב עיצוב שנושם בתים, גיליתי שתושבי הצפון מחפשים בדיוק את זה: את החיבור הבלתי אמצעי לאדמה, את הבית שהוא לא מוזיאון אלא מקום מפלט חם, ואת התחושה שהנוף שבחוץ הוא חלק בלתי נפרד מהסלון. והסגנון הפרובנסי, בניגוד למה שחושבים, הוא לא תחפושת. הוא פשוט הדרך המושלמת לזקק את התחושה הזו.
אז איך לוקחים את הקסם הצרפתי ונוטעים אותו כאן, בין עמק החולה להרי מירון, בלי להרגיש שקנינו תפאורה?
היופי שבחיים האמיתיים
בליבת הסגנון הפרובנסי עומדת קבלה שלמה של הזמן. זה ההפך הגמור מקירות גבס חלקים ורצפות מבריקות. בפרובנס, כמו בגליל, לחיים יש טקסטורה. קיר עם טיח גס שרואים עליו את מגע היד, רצפת אבן טבעית שספגה קצת יין בארוחת שישי, או שולחן עץ כבד שעברו עליו דורות כל אלה הם לא פגמים, הם סיפור חיים.
במקום לחפש את השלמות הסטרילית, חפשו את האותנטיות. יש לכם קיר אבן גלילית ישן בבית? חשפו אותו בגאווה. מצאתם דלת עץ ישנה מפירוק? הפכו אותה לראש מיטה. האווירה הפרובנסית היא קודם כל אווירה של בית שחיים בו, בית עם שורשים.
הצבעים של הנוף המקומי
כשחושבים על פרובנס, קופצים לראש צהוב-אוקר ולבנדר. אבל הפלטה האמיתית רחבה ועדינה בהרבה, והיא מתחברת באופן מושלם לצבעי הגליל. הבסיס הוא תמיד חם ורך, גוונים של שמנת, אבן בהירה, ובז' שזוף.
ועל הבסיס הזה, זורקים נגיעות צבע שמגיעות ישר מהטבע שמסביב. חשבו על ירוק-מרווה וירוק-זית עמוק, בדיוק כמו החורש שלנו. חשבו על כחול-אפרפר עדין, כמו תריס עץ שדהה בשמש, ועל גווני טרקוטה ואדמה שמזכירים את אדמת החמרה והחרסים הישנים. הצבעים האלה לא צועקים; הם עוטפים את החלל ונותנים לאור הטבעי לעשות את העבודה.
מטבח לאירוח גלילי
בפרובנס, כמו בגליל, המטבח הוא לא חלל עבודה סטרילי הוא מרכז החיים. זה המקום שבו הריחות של בישול ארוך פוגשים ויכוחים קולניים וצחוק של חברים. מטבח פרובנס הוא מטבח פתוח, מזמין ובעיקר פונקציונלי.
במקום אי מבריק ומינימליסטי, דמיינו שולחן "אבירים" או "חווה" גדול וכבד מעץ מלא במרכז החלל. כזה שאפשר לקצוץ עליו ירקות מהגינה, והילדים יכולים להכין עליו שיעורים. האחסון הוא לא מאחורי דלתות סגורות; הוא על מדפים פתוחים, שמציגים בגאווה צלחות חרס מקומיות, צנצנות של זיתים שכבשתם בעצמכם, וסירים ומחבתות נחושת שתלויים מהתקרה. זה מטבח שנועד לחיות בו, לבשל בו ולארח בו בדיוק כמו שאנחנו אוהבים.
נוחות לא מתאמצת בסלון ובחדרים
הקסם הפרובנסי ממשיך גם בשאר חללי הבית, עם אותה פילוסופיה של נוחות לא מתאמצת. הסלון צריך להזמין אתכם להתרווח, להרים רגליים עם כוס יין מהיקב הסמוך ופשוט להביט בנוף. ספות גדולות ורכות, מכוסות בבדי פשתן טבעיים (שלא נורא אם מתקמטים קצת), הן הבסיס.
שלבו ישן עם חדש. כורסת וינטג' שמצאתם בשוק הפשפשים של חיפה לצד שולחן קפה מודרני מברזל. בחדר השינה, מיטת ברזל מפורזלת ורומנטית או מיטת עץ כבדה, מכוסה במצעי כותנה ופשתן איכותיים. במקום ארונות קיר, חפשו "ארמואר" (Armoire) ארון עץ מרשים שעומד בפני עצמו ומוסיף אופי מיידי.
הסוד הוא בחיבור החוצה. וילונות פשתן ארוכים ורכים שמתנופפים ברוח שנכנסת מהחלון, וחלונות גדולים (רצוי עם מסגרות עץ או פרופיל בלגי) שמכניסים את הירוק הגלילי פנימה. בסופו של דבר, לעצב בסגנון פרובנס בגליל זה לא להעתיק תמונה ממגזין. זה לקחת את ההשראה הצרפתית את האהבה לחומרים טבעיים, לאוכל טוב ולזמן שחולף לאט ולשתול אותה בדיוק כאן, באדמה שלנו.
