אירוע רציחתו של עו"ד ארבל פלדמן ז"ל במשרדו מאתמול [4.8.26] הוא אירוע מזעזע, שאסור לקבל כעוד ידיעה חולפת במדורי הפלילים. על פי הפרסומים, הרצח התרחש בידי לקוח של עורך הדין על רקע מחלוקת כספית הקשורה לייצוג משפטי. הנסיבות המדויקות עודן נחקרות, אך כבר עתה ברור כי מדובר בחציית קו אדום מוסרי, חברתי ומשפטי!
כעורכת דין, אני מבקשת לומר זאת באופן שאינו משתמע לשתי פנים: מחלוקת כספית, אכזבה מתוצאות ההליך או חוסר שביעות רצון מהתנהלותו של עורך דין או כל בעל מקצוע אחר אינם מעניקים לאיש זכות לאיים, להטריד ובוודאי שלא לפגוע בגופו או בחייו של אדם.
במדינת חוק קיימות דרכים לגיטימיות לבירור טענות – ניתן לקיים שיחה, לדרוש הבהרות, לפנות לגישור, להגיש תביעה או לפנות לגורמי פיקוח רלוונטיים. כך למשל, כאשר לקוח סבור שעורך דין פעל באופן לא ראוי מבחינה מקצועית או אתית, עומדת בפניו האפשרות להגיש תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. הוועדה מוסמכת לבדוק את התלונה, ובמקרים המתאימים עשוי להיפתח הליך משמעתי ולהיות מוגשת קובלנה לבית הדין המשמעתי. אלימות אינה אחת מדרכי הבירור הלגיטימיות.
לצערנו, אין מדובר במקרה בודד. לאורך השנים שמענו על מקרי אלימות קשים כלפי עורכי דין, שופטים, רופאים, אחיות ואנשי מקצוע נוספים, דווקא משום שעבודתם מציבה אותם בחזית של מצבי משבר, מחלוקת, כאב ותסכול. המכנה המשותף ברור ומטריד: במקום להפנות טענה להליך חוקי ומסודר, הכעס מופנה לעיתים כלפי האדם שממלא את תפקידו המקצועי. זו תופעה שחברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עמה.
הפגיעה בעורך דין היא פגיעה בשלטון החוק
רצח של עורך דין על רקע עבודתו אינו טרגדיה אישית בלבד. הוא פוגע במי שפועל במסגרת מערכת המשפט ומטיל איום על כלל עורכות ועורכי הדין. אנו מלווים אנשים ברגעים הקשים והטעונים ביותר בחייהם: סכסוכים משפחתיים, תביעות כספיות, משברים רפואיים, הליכים פליליים ומאבקים מול רשויות. העבודה המקצועית נעשית לעיתים בתוך מציאות של כאוס, כעס, חרדה, אכזבה וחוסר ודאות. עם זאת, חשוב להבהיר כי עורך הדין אינו הצד שכנגד, אינו בית המשפט ואינו שולט בתוצאת ההליך. תפקידו לייעץ, לייצג, להגן על זכויות ולפעול בהתאם לדין. אין ביכולתו להבטיח תוצאה, ואין להטיל עליו אחריות אישית לכל החלטה של בית המשפט, חברת הביטוח, הרשות או הצד האחר.
מניסיוני, רוב מוחלט של הלקוחות מבינים את גבולות הייצוג ואת המורכבות המשפטית. דווקא משום כך אסור להתעלם מאותם מקרים שבהם תסכול הופך להטרדה, איום או אלימות. כל איום מחייב התייחסות רצינית, תיעוד ופנייה לגורמים המוסמכים כאשר מתעורר חשש ממשי. בהקשר זה, המחאה והזעזוע הציבורי חשובים, אך אין די בהם! לצד המחאה הכל כך מוצדקת וחשובה, נדרשת גם פעולות מערכתיות לייעול הדיווח על איומים, למתן מענה משטרתי מהיר, לזיהוי מצבי סיכון וחיזוק ההגנה על אנשי מקצוע הנחשפים לאלימות במסגרת עבודתם.
גם בתוך קהיליית עורכי הדין מוטלת עלינו חובה להשמיע קול ברור. אסור שעורך דין יישאר לבדו מול לקוח מאיים; עלינו לחזק זה את זה, להתייעץ, לדווח ולדרוש טיפול נחוש בכל גילוי של אלימות. כאמור, המאבק באלימות אינו עניינם של עורכי הדין בלבד.
מחלוקת אינה היתר לאלימות, תסכול אינו הצדקה לאיום, וכעס לעולם אינו רישיון לפגוע בחיי אדם. חברה המתרגלת לאיומים ולפתרון סכסוכים בכוח מסכנת את כולנו.
לזכרו של עו"ד ארבל פלדמן ז"ל, למען משפחתו ולמען ביטחונם של כלל אנשי המקצוע המשרתים את הציבור.
עו"ד ד"ר עינב ראש (Ph.D)
עורכת דין, אחות מוסמכת, מנהלת סיכונים ומרצה
