בית המשפט המחוזי בהרכב שלושה שופטים, בראשות השופט דני צרפתי, דחה בשבוע שחלף את ערעורו של עו"ד אברהם שדה, בעל גלריה גדולה וחדשה לאומנות בעיר העתיקה בצפת. יובהר כי בהסכמת עו"ד שדה נמשך הערעור ונדחה.
עו"ד שדה טען, כי אייל בן סימון, בעל גלריות אשר סמוכות לגלריה שלו, נוהג לפתוח את דלתות הגלריות כלפי חוץ ענין שמהווה מיטרד כלכלי ובטיחותי. הוא טען כי הדלתות הפתוחות מסתירות את הגלריות השכנות, וזו פגיעה כלכלית עקב אובדן לקוחות פוטנציאליים, וכמו כן רחוב הגלריות הצר ממילא, הופך צר עוד יותר להולכי רגל בשל הדלתות הפתוחות, והללו עלולים להידחק וליפול עקב הצפיפות במקום, וזהו מפגע בטיחותי.
עו"ד ד"ר ניסן שריפי, מומחה ומרצה לתכנון ובניה, אשר ייצג, כזכור, גם בבית משפט השלום את מר אייל בן סימון, טען, בין השאר, כי מדובר בגלריה חדשה שפתח עו"ד שדה, ואין הוא יכול לבוא בטרוניה כלפי הגלריות הוותיקות, וכלשונו הציורית של ד"ר שריפי: "עו"ד שדה סבור כי הינו גיבור שירו של אלון אולארצ'יק: 'בא לשכונה בחור חדש'. כאותו גיבור שיר גם המערער כאן 'יוצא לרחוב מטייל הלוך ושוב, צעדו קליל כמנגינת חליל', אלא שהרחוב דנן צר עבורו. מאות בשנים התהלכו ברחוב זה מורמים מעם ופשוטי עם, נסיכים ורוזנים, מושלים ופחות, רבנים ושייחים, ולא נשמעה טרוניה בקולם. הרחוב הוא אותו רחוב. הגלריות הן אותן הגלריות. החנויות הן אותן החנויות, ורק אחד המהלכים ברחוב בא זה מקרוב, וטוען כי מה שהיה קיים מאות בשנים, אם לא למעלה מכך, לא יכול להיוותר עוד על תילו".
כמו כן, טען ד"ר שריפי כי קיים נוהג של תצוגת הגלריות על הדלתות הפתוחות, ולפי החוק העות'מני הקדום (המג'לה) – יש לתת תוקף למנהג כל כך עתיק. עוד טען ד"ר שריפי כי פסק הדין שניתן בבית משפט השלום הינו נכון ומדוייק, ואין מקום להתערבות בו על ידי ערכאת הערעור.
כאמור, הרכב שלושה שופטים קיבל את טיעוניו של ד"ר שריפי, ודחה סופית את הערעור, כך שכל בעלי הגלריות בצפת (וגם בערים עתיקות אחרות כמו ירושלים, עכו ויפו) יכולים לנשום כעת לרווחה. הם לא יצטרכו לשנות את מתכונת הגלריות שלהם.
