במקרים רבים של גירושין, הילדים מוצאים עצמם באמצע סערת הרגשות של ההורים. מאחר וטבעם של ילדים לפעול בדרכים מניפולטיביות כדי להשיג את מבוקשם, הם יעשו כל מה שביכולתם כדי למנוע את גזירת הגירושין. לפעמים גם יצליחו. חלקם ינסו להשיג את מבוקשם באמצעות השתדלות והתנהגות טובה, כך יפעילו על ההורים את כובד המצפון, שלא לערער את השתפרותם הפתאומית. חלקם יבחרו בדרך השלילית- וכדי להשיג את מבוקשם הם יתחילו להתפרע בין אם בבית ובין אם בבית הספר, והכל במטרה אחת ברורה – תשומת לב. זעקה לעזרה.
סדרת כתבות מיוחדת לקוראי 'חדש בגליל' מאת עו"ד נדב יואב ילדים זה הכל. חלק ראשון
מי פה האשם?
ברוב המקרים, התנהגות שלילית אצל ילדים שחווים משבר גירושין, תרמז על כך שהילדים רואים בהם את האשם המרכזי במציאות החדשה שנכפתה עליהם. לרוב הכעס והשליליות מצד הילדים יופנה באופן חזק וברור יותר כלפי אחד מההורים, בו הם רואים את האשם המרכזי לגירושין.
לא תמיד האשמה שהילד מפנה כלפי אחד מההורים, או כלפי שניהם יחד, מבוססת על נימוקים הגיוניים וסיבות שיש להן אחיזה במציאות המשפחתית. הילדים יעשו כל שביכולתם כדי לשנות את החלטת ההורים, לכן הם יפעילו כל מניפולציה אפשרית על מנת להשיג מטרה זו. לפעמים הילדים יבחרו בהורה הדומיננטי יותר, וזה ייתפס כאשם המרכזי בפרידה. מנגד, הם יתקרבו לצד החלש, על מנת שלא לפגוע בו ובכך להחריף את המצב. יכולים להיות מקרים רבים ומגוונים שבחירת האשם בגירושין תתבסס על דקויות ופרטים המאפיינים באופן ספציפי את המורכבות המשפחתית הקיימת בבית. לעיתים הכעס שהצטבר אצל הילדים יופנה כלפי אחד ההורים כמענה שכולו מבוסס על רצון בנקמה. לדוגמא: אבא לא קנה לי את האופניים שביקשתי, עכשיו זו הזדמנות מצוינת להפנות כלפיו את כל הכעס ותחושת הבלבול שלי. חשוב להבין- מטרת הילדים אינה להעצים את פרידת ההורים וההתנתקות מאחד מהם. הילדים רוצים שההורים יחזרו להיות יחד והבחירה בהתנהגות שלילית היא סימן לדבר אחד בלבד – הילד רואה בהם, בשניהם יחד, כאשמים ישירים בשינוי מציאות חייו.
יש גם מקרים בהם ילדים שחווים תהליך גירושין, מתחילים לפתע להתנהג למופת ומשתדלים ככל שביכולתם להיות בסדר. אין זה אומר שהילד מקבל את תהליך הגירושין בצורה טובה. להיפך, התנהגות חיובית פתאומית, מרמזת על כך שהילד רואה בעצמו האשם בפרידת הוריו, לכן הוא משתדל להשתפר ולעמוד בכל הדרישות, במחשבה שאם הוא ישתפר ויתנהג טוב יותר כך יוכל למנוע את הגירושין.
מקרים כאלו של גירושין עם ילדים, שפתאום מתחילים להתנהג בצורה חיובית ביחס למצבם הרגיל, מחייבים טיפול מהיר והתייחסות של איש מקצוע ניטראלי, בו הילד יוכל לבטוח ולשתף את רגשותיו הכמוסים. אשמה כזו שהילד סוחב על עצמו עלולה להביא את הילד ליצירת מחסומים רגשיים שישפיעו על חייו הבוגרים באופן קשה מאוד. יהיה לו קשה לבטוח בזולת, להתחבר במערכת יחסים זוגית שמבוססת על אמון, ניתוק מהסביבה ואפאטיות כלפי העתיד, חוסר רצון ואמונה בדברים שטובים עבורו, ובהמשך מצבים מסוג זה עלולים אף להתפתח לדיכאון.
סימפטומים אלו לא יופיעו מיד עם תחילת תהליך הגירושין- תקופה בה הילד נוטע בנפשו את תחושת האשם. ההשלכות העתידיות, יורגשו כלפי חוץ רק לאחר זמן רב מהגירושין עצמם. ישנם ילדים שכבר בגיל ההתבגרות ייראו סימנים לצלקות הרגשיות, וישנם אלה, שאפילו בגיל ההתבגרות ידעו להסתיר את עולמם הפנימי ולכסות על הסערה הפנימית כדי שלא תובחן כלפי חוץ. לכאן או לכאן, כאשר הילדים יגיעו לשלב בו הם בוגרים מספיק כדי לנהל מערכות יחסים זוגיות בעצמם, אז ייחשפו ה'שריטות' וההשלכות הרגשיות יצוצו כלפי פנים וכלפי חוץ באופן ברור לכל.
אז מה עושים עם כל זה?
נקדים ונישיר מבט אל מול ההורים. הם, הם, החייבים לעמוד על טובתם של הילדים כדי למזער את נזקיהם. מחובתם להעניק לילדים את רשת הביטחון לה הם זקוקים. נכון, זה קשה. הכל משתנה, הכל מתערער, העתיד לא ברור, ההווה גדוש בסערות ועומס רגשי, אינטלקטואלי וחברתי. יש כעסים, יש אומללות, וקיימת תחושת בדידות. למרות שהפרידה גוזלת מכם כוחות, אתם באנרגיות נמוכות ואינכם פנויים רגשית או אחרת, עדיין אתם חייבים לדאוג לילדים. אם לא אתם אז מי?
על פי חוות דעת של מומחים בתחום, נראה כי יש לתכנן שיחה זו מראש תוך נקיטת אמצעי זהירות שלא להפוך את השיחה למשחק קליעה למטרה, בו כל אחד מההורים מטיל את חציו כלפי האחר. כמובן שיש לפשט את הדברים- לכל ילד לפיו מיטב הבנתו. עדיף ששני בני הזוג ישבו יחדיו עם הילדים וידברו אל הילדים בגובה העיניים ובאווירה נינוחה ותרבותית ככל האפשר. אם אין בידי בני הזוג לשלוט על יצריהם ולהימנע מלהביע את כעסיהם בפניהם של הילדים, יש לפנות לחלופה השנייה דהיינו שיחה אישית של כל אחד מבני הזוג מול הילד בנפרד.
אין ספק, קיים היתרון בשיחה של שני בני הזוג מול הילדים, על פי יכולת ההבנה והעיבוד של כל אחד מהם – אינטלקטואלית ורגשית. יש בכך מעין שימור הביטחון של הילד בהוריו והמשך הנוכחות והתפקוד שלהם בחייו.
חשוב מאד לא להכניס את הילדים לויכוח שבין ההורים, לא עכשיו ולא בהמשך. לא לבקש מהם לקחת צד, להחליט, לבחור, אפילו לא לחוות דעה. אתם ההורים ועליכם להישאר הבוגרים ומקבלי ההחלטות.
אנא זכרו. בכל ילד מקונן החשש מאובדן הורה- ילדים חוששים מכך שאחד מהוריהם יאבד את הקשר עימם. הדבר משול לילד שמגלה שההורה שלו גוסס ועומד למות. תחושות אלו שעוברות בראשו של כל ילד גירושין צריכות להיות מטופלות באהבה ובהבנה, שיועברו באמצעות הסבר שיינתן על ידי שני ההורים בתאום וביחד. ילד שלא מקבל מענה מיידי לחשש לאבד הורה עלול לפתח חרדות ופחדים שגם בטווח הארוך יהיו קשים לפתרון.
