כמה מלים "נשפכו" על שחיקת מעמד הביניים. מחאות, הפגנות, ססמאות פוליטיות… כל אלו לא באמת סייעו במציאת "תרופה" הולמת לאורח החיים המורכב שלנו כאן בארץ. בין ייאוש לייאוש כבד, עשרות אלפי משפחות נמצאות מזה שנים במירוץ העכברים הלא נגמר של עבודה, בכדי להצליח ולהשאיר איכשהו את השנורקל מחוץ למים.
לצד המצב המורכב, יותר ויותר ומשפחות מחפשות שינוי משמעותי בסגנון החיים שלהן. "ספק אם עייפות החומר, ספק אם משבר גיל ה40, העיניים נפתחות וחיפשנו להגשים חלום ועדיין להישאר בקו השפיות. לצאת מעט מהמירוץ, להקדיש זמן לילדים, להכיר את השכנים", מספר אייל, שבחר יחד עם רעייתו סיוון ושני ילדיהם להגשים חלום בקיבוצי הגליל".
מסתבר שלא רק אייל ומשפחתו נמצאים בענייני הרילוקיישן לגליל. בקיבוצי הצפון מזהים תופעה שלא נראתה בשנים עברו. במהלך העשור הראשון של שנות האלפיים, בנים חזרו לקיבוצים. כעת, משפחות רבות, רובן בני מעמד הביניים מצאו דרך לבצע מהפך אישי בחייהם. במחירים שפויים יחסית, מצליחות משפחות אלו לבנות ווילה פרטית (כן כן בית עם גינה), לספק לילדים מערכות חינוך קיבוציות איכותיות וליהנות מחיי קהילה איכותיים.
חלק גדול מזוגות ומשפחות שביצעו מעבר לקיבוץ, לא מיהרו לעזוב את מקום עבודתם. אייל מספר כי במשך שנתיים המשיך לנסוע מדי יום שעה ורבע לעבודתו: " היה לי קשה אבל וואלה שווה. אנחנו מרגישים שאנחנו חיים בחו"ל. מהפך אמיתי בשנות ה40. אחרי שנה וחצי מצאתי עבודה קרובה יותר לבית. אני עדיין נוסע כל יום 40 דקות, אבל זה בדיוק פקק וחצי בגוש דן".
גם הקיבוצים נערכו היטב לקליטת משפחות חדשות ואלו מציעים שלל הצעות, החל מאפשרות לקבל מגוריים זמניים במהלך בניית בית קיבוץ, דרך סיוע בהקמת מיזמים עסקיים ועד מערכות חינוך איכותיות הפועלות לאורך כל השנה ומאפשרות להורים לעבוד, מבלי לשלם הון על שמרטפות.
מי יודע, אולי המחאה החברתית, בכל זאת הזיזה משהו אצל מעמד הביניים, שמוכן לוותר על הבית בעיר לטובת בית בכפר, או במקרה שלנו בקיבוץ.
לגלות עוד מהאתר חדש בגליל
יש להירשם לעדכונים כדי לקבל את הפוסטים האחרונים לאימייל שלך.
