fbpx

אישה – פרויקט מיוחד: "אלוהים לא יכול היה להיות בכל מקום. כתוצאה, הוא יצר את האמהות"

זמן קריאה מוערך: 15 דקות

הכוח לחיים טמון באישה. נקודה. אין צורך או סיבה בקלישאות. באמת שלא. בשורה תחתונה וראשונה, האישה היא אם כל חי. לא סתם עוד "עזר כנגדו", היא הכל. פלא הבריאה.

אשב

מי מאיתנו (הגברים) מסוגל לשאת תשעה ירחי לידה? הרי רק משפעת לייט או התקררות מנוזלת, אנו נופלים למשכב עד וזועקים נואש. ולמי? לאישה. ואם רווקים אנו, אז לאימא. רק לאימא, אף פעם לא לאבא. ככה זה עם בני אדם, ככה זה בטבע, ככה זה בכל. אימא יש רק אחת והאישה היא האחת. ואם על זה אנו מסכימים, נשאלת הקושיה, למה עד עצם היום הזה, ומאז יציאת מצריים, קשה לנו לקבל את האישה בישיבה של מעלה?

על חצי אצבע אפשר למנות נשים בהנהגה הישראלית, פוליטיקאיות בכירות, מנכ"ליות בחברות גדולות, קצינות בשירות הביטחון.  מבחינת החברה, האישה תמיד תהיה נחותה. טוב לנו לראות בה את דמות המזכירה היעילה, הקופאית האדיבה, המטפלת האימהית, הגננת המסורה והבשלנית העילאית. מעבר לזה? הס….אין צורך להרחיב.

ומנגד מה יש לגברים להציע? אלימות, אונס, שחיתות, גסות, פראות, הטרדות מיניות, ניצול מרות, שררת שלטון, עושק, גזל, עבדות. הרבה עבדות.

בגיליון ערב חג הפסח, בו משננים אנו את מנטרת היציאה מעבדות לחירות, בחרנו להעצים את כוחן של נשות הגליל. לפחות לנסות.

תרנו אחר נשים משפיעות, יוצרות, פעילות חברתית. נשים שבחרו לפרוץ חומות. נשים המבקשות לתקן עולם ולעשות טוב יותר למען הבריאה כולה. הלא כבר נאמר, האישה היא אם כל חי.

משתתפות: נהורה עמר, ענת אדרי,  דריה ארבל,  ד"ר מיכל שחר, ד"ר נעמה מרקוס, שיפי מתיתיהו וסוזן שוורץ. קריאה מהנה וחג חירות שמח – יורם עומר, עורך.

היא והיא – מסע אל האושר – מאת דריה ארבל ומיכל שחר

ררר

דריה ארבל, בת צפת, בגיל 52, אימא לשניים, סבתא לשניים, עובדת בחברה למיקור חוץ כמנהלת רכש ואדמיניסטרציה, פעילה חברתית, חברת הנהלת מרצ, חברה במועצת הנשים של צפת, אישה.

מיכל שחר בת 40, אימא לשניים, בת זוג לאמנון,  גרה ביסוד המעלה, ד"ר למגדר ומנהל חינוכי, מרצה בתחומי מדעי התנהגות במכללות באזור הצפון. לאחרונה חיברה מודל שנקרא מצפן האושר –מודל הבודק  פרמטרים מרכזיים המקדמים אנשים לאושר. חוקרת את נושא הפסיכולוגיה החיובית כבר חמש שנים.

דריה: חג הפסח פורס בפנינו סיפור משופע בדמויות נשיות חזקות : יוכבד, מרים ,בתיה (בת פרעה ), שפרה ופועה המיילדות העבריות במצרים, בזכותן זכה עם ישראל לצאת מעבדות לחירות ולהתחיל את מעמדו כעם. בדומה לדמויות חזקות אלו, בתוך הנשים גלומה עוצמה רבה המאפשרת לכל אחת לצאת לחירות הפרטית שלה ולהצליח בחלומותיה.

מיכל: המסע הפרטי שלי שהתחיל בגליל העליון , הוא הצפון שלי. ממנו התחלתי לחקור ולבדוק את נושא האושר מקרוב . הכול התחיל מספרון קטן –ספר הפתקים, שבו הייתי אוספת כל מיני סיפורים עממים,תובנות וקטעי הרצאות שלי, בעיקר מהרצאות שבת, בהן לא מפעילים מחשב. מודל המצפן התחיל כסדרת הרצאות בנושא האושר. במהלך ההרצאות נשאלתי לא פעם האם יש מדריך לכל הטיפים ולכל הטכניקות אותם אני מעבירה בסדנא . שאלות אלו ובקשות דומות, הביאו אותי לכלל החלטה שיש להוציא מודל, מעין ארגז כלים, שיכיל את כל התובנות. כשדריה הביאה בפניי את נושא השיח לכתבה, הבנתי שאין ראוי מהמודל לערוך את שיחתנו בהשראתו.

המטרות שלנו

דריה: הנהגה ופעילות חברתית, לרפא את תחלואי החברה, לגעת באנשים שלא שפר עליהם מזלם. תמיד הייתי בצד המיעוט לטוב ולרע מעולם לא הייתי כעדר. תמיד נגד הזרם.

יש בי צורך להמריא,ף להגיע למנעד רחב של אנשים ולכן אני שולחת זרועות למספר לא מבוטל של פעילויות חברתיות וקירוב לבבות. "נשים עושות שלום", "תנועת הפריפריות- צועדים יחד לעתיד משותף" ועוד. רציתי ליצור בעשייתי רנסנס מחשבתי אחר, הבאתי את דרכי בהמון מפגשים נטולי חומות: הקמת אוהל הידברות בק"ש, הקמת סוכת שלום לשלושת הדתות, מסע חלוקת ציוד ומזון לחיילי צהל בדרום יום לפני מבצע צוק איתן, תחת פצמרים וסכנות.

מיכל : המטרה החשובה בחיי, היא להיות באיזון ולמצוא את האושר שלי גם בדברים הקטנים ביותר. אלה של היומיום- חיבוק של ילד, שיחה עם סטודנט שמאירה עיניים, תובנה של היום, מילה טובה שעוזרת, הארה שפותחת הזדמנויות לי ולאחר.

צורך

דריה ומיכל: להתמלא, ובאותה העת להתרוקן. להחכים, להפטר מגחמות, לצחוק בקול גדול ולהיות בשמחה אמיתית.

פלאות

דריה: לקצור הצלחה בהקמת יש מאיין של סניף מרצ גלילי ,לחגוג בראש השנה בקפה מיכאל צפת, הרמת כוסית ברוח הדו- קיום יהודים ערבים חילוניים דתיים. לקבל פרגון ואהדה מהציבור ומאנשי מדיה חברתית.

מיכל: החיים על פני האדמה הם פלא אחד גדול. ביום שהבנתי וחקרתי בפסיכולוגיה בודהיסטית ובתורת הקבלה, קיבלתי המון כוחות מעצם ההבנה של משמעות פלא החיים – הכול מסודר ונכון לנו והמדע מאשש את כוחות הפלא הנסתרים. לנו נשאר פשוט להיות וליהנות מהמסע המרתק של החיים . 

נפש

דריה: לחבק ולהריח את הנכדים. להתחבר למוזיקה ולימודים.

מיכל: הנפש שלנו זקוקה לטיפול יומיומי בדיוק כמו הגוף שזקוק לדלק פיסי. חובה עלינו לתחזק את הנפש באותם דברים נעימים וטובים שמרימים אותנו – ספר טוב, בילוי עם בן הזוג, חברה טובה, משחק עם הילדים וחשוב לא פחות, להשתטות קצת לפעמים.

הרמוניה

דריה: מאמינה שעת לכל דבר. כך בפעילותי החברתית הצלחתי לגעת באנשים משמאל וימין, חילוניים וחרדים. כך יצרתי הרמוניה בין נושאים לאנשים.

מיכל: פחות ללחוץ, לתת לטבע לעשות את שלו. יש דברים שלא קורים אז סבלנות, הם יגיעו בזמנם. סוג של הומוסטאזס-שיוו משקל מאוזן עם עצמי ועם הסביבה.

אמצעים

דריה: קבלה עצמית. מקבלת כל אדם ללא הבדל דת גזע ומין. היכולת להסתכל לליבו של האדם ללא צבעו. אני חיה בין הקצוות הלכה ומעשה, גם בחיי הפרטיים כאשר אני נעה בין חול לדת.

מיכל: הודיה על הכל- שום דבר לא מובן מעולם. זהו אמצעי שנותן המון כוח לקבל את הדברים. והטיפ- מידתיות – כל דבר שיהיה במידה הנכונה ברגע שעושים דברים מעבר למידה הנכונה מפסידים (גם באוכל, בספורט, ועוד)

ודאות

דריה: לקבוע הפסקות מדאגה, ליהנות מין הדרך ולא רק מין השביל שבסופה, להתנדב, להושיט יד.

מיכל: התמדה ועקביות בכל דבר מביאים להצלחות וודאיות. ווינסטון צ'רצ'יל נשאל פעם מהי הצלחה? וענה "הצלחה היא -מעבר מכישלון לכישלון באותה ההתלהבות". תמיד לנסות ולא להתייאש כלל.

שכל – להלן טיפים מחכימים :

דריה: לבחור יריבים ראויים, לבחור שלושה חברים טובים שיצעדו איתך במסע חייך, לראות בכל קושי ברכה, לבחור זווית ראייה אישית .

מיכל: המוח שלנו מורכב משתי המיספרות- הימינית – אחראית על הרגש –אמוציונל ,אינטואיציה והשמאלית על הרציונל. היכולת לשלב בין ההיגיון לרגש הוא מאוד חשוב – לך בעקבות הלב אבל אל תשכח לקחת את השכל איתך.

רגש

דריה: לאהוב את החיים, לבחור באהבה כל הזמן .

מיכל: לפתח אינטליגנציה רגשית – כישורי חיים, יכולת להתמודד במערכות יחסים . מחקר האושר הארוך ביותר של ההיסטוריה שנערך באוניברסיטת הראווארד, מצא כי יחסים הם הם הפרמטר החשוב ביותר שמעודד אושר. בכדי לנהל יחסים נכונים עם חברים, בני זוג , ילדים, עלינו לפתח אמפטיה, שליטה עצמית ומודעות.

"צפתיים – צאו החוצה,יש לכם ריח של נפטלין" נהורה עמר וענת אדרי נפגשו לשיחת נשים בבית הקפה הכי יפה בגליל.

סיפורן של שתי נשים- האחת דוקטורנטית בפקולטה לרפואה, השנייה אמנית ובעלת בית קפה בעיר. בשתיהן זורם דם צפתי מבית, בטן ולידה, ולשתיהן לפחות תובנה אחת זהה, הן כאן מתוך שליחות, אידיאולוגיה ואהבה לעיר שנתנה להן כל כך הרבה השראה. 

נהורה

זה מה שיצא.

נהורה: "יום ראשון בשבוע, שעת צהריים חמימה בצפת, רחוב ירושלים הומה, קשה למצוא חניה פנויה. קבעתי עם ענת דווקא היום כי זה היום החופשי שלה לסידורים, בשעות הערב הקפה שלה ('מיכאל') יתמלא, המוזיקה תתנגן, הקסם ישהה באוויר..למי יהיה זמן.

עברתי את המכללה האקדמית ונכנסתי למבנה העתיק שהפך כה מוכר לי בשנים האחרונות. הדלת של "קפה מיכאל" נראית כמו עוד דלת של בית ואכן, זהו ביתה של ענת אדרי, אמנית יוצרת, ומוזיקאית בנשמה, שלפני 4 שנים פתחה את כיסה ואת ליבה לאחרים והקימה דווקא בצפת, שלכאורה הולכת ונסוגה, את "קפה מיכאל".

נהורה: קסום לשבת סביב יצירות האומנות שלך. מאיפה הרעיון בכלל התחיל?

ענת: לא באתי לחדש שום דבר, אלא להחיות משהו שהיה וכבר איננו. בשנות ה70-80 זה היה הלך הרוח בצפת. אנשים יצרו בתוך הבתים שלהם ופתחו את הדלת למבקרים מזדמנים. האמנים חיו ביחד, היתה הפריה רעיונית והרבה השראה.

נהורה: אבל רגע, בוקר אחד את קמה ואומרת "אני פותחת בית קפה"?

ענת: הייתי בעלת גלריה בעיר העתיקה, הרגשתי לא שייכת לעולם הרפליקות וחיפשתי דברים מקוריים, שיוצאים מתוך הנשמה. אז העתקתי את הגלריה לכאן, הוספתי בית קפה והערך המוסף זה המוזיקה. שלושת הרבדים הללו הם בנפש שלי והרגשתי צורך להביא אותם לכדי מימוש. זה צורך קיומי עבורי כמו לאכול ולישון.

נהורה: מילא שאת תשירי ותנגני, אבל למה גם אחרים?

ענת: היום לאמנים מאוד קשה בישראל, יש חוסר פרגון לחבר'ה צעירים שיוצרים, לא ברור לי למה זה קורה ואני פה בשביל להעניק נקודת אור לבעלי עסקים- לתת במה לאמנים המוכשרים הללו. יש גם אמנים בעלי שם שמגיעים, והם בעיקר בשל בקשת הקהל- כמו ישי ריבו שאת מגיעה להופעות שלו. אני נדהמת מהכתיבה שלו והוא לא מודע לזה שהוא סוג של "משיח". המון אור בכתיבה שלו, קיבל מתנה נפלאה.

נהורה: למה אנשים אוהבים לבוא לפה?

ענת: אני עושה את חובתי, לחיות את מי ומה שאני, ואז מתחילה להתעורר השראה. נשים שלא נגעו במכחול מימיהם- מציירות. באות לכאן לקבל טיפים, בעיקר נשים דתיות. זאת ההגדרה בשבילי להצלחה. לא ההצלחה הכלכלית היא ההצלחה מבחינתי. כשאנשים מקשיבים לנשמה שלהם ומיישמים את זה הכי חשוב וזה נקרא "לחיות".

נהורה: אחרי 4 שנות חיכוך עם תרבות הבילוי בצפת, מה המסקנות?

ענת: יש ניסיונות לאורך השנים לעשות דברים דומים, אין דבר שמעורר בי אושר יותר מזה. אני זועקת ואין לי כבר קול. לצפתיים- צאו החוצה, יש לכם ריח של נפטלין. אתם רוצים מקומות בילוי טובים? אתם צריכים לפקוד את המקומות האלה. אחרת אין לבעל עסק שום מוטיבציה לפעול.

ועוד משפט לבעלי העסקים- אתם רואים שבשעה 23:00 אין אנשים ברחוב, אל תתייאשו. 7 חודשים ישבתי עם עצמי ועם חברים, צריך סבלנות. אתם חייבים להישאר עד השעות הקטנות של הלילה. וזה מצריך עוד הרבה כסף. אסור להתייאש.

נהורה: מה הסיפור עם זה שאין תעודת כשרות אבל יש שלט שאומר שהכל כשר מבחירה ואמונה באל, והוא לא לוקח על זה כסף….?

ענת: את תראי פה אנשים דתיים מכל הסוגים שאוכלים. אדם רוחני לא הולך רק לפי החוק היבש כי יש בו הרבה פרצות. הוא יודע לשאול שאלות (והם שואלים..) ואז רואה שאין פה בעיית כשרות. אין פה בשר וחלב ביחד, כי אני צמחונית מאידיאולוגיה,  הקפה סגור ביום שבת וכמובן שהמוצרים כולם בכשרות מהודרת. יש לי לקוחות דתיות שנכנסות לי למטבח ובודקות את האריזות… לאורך השנים כן רציתי לשתף פעולה עם הרבנות ולקבל תעודת כשרות אבל לא יצא לפועל.  נתבקשתי לא לגור במתחם או להציב מצלמה שתתעד את הבית 24 שעות ביממה. אמרו שאני צריכה להחזיק נאמן כשרות שיסתובב כאן כמה זמן שרוצה ואני אשלם לו. צריך לעשות חוק שיבוא לעזור לעסקים החדשים ובשנה הראשונה שלא ישלמו על נאמני הכשרות… אפילו מס הכנסה בא לקראתינו כדי שנרים את הראש ונתייצב.

נהורה: איפה תהיי בחגיגות העשור לבית הקפה? עוד 6 שנים…

ענת: זאת שאלה מאוד קשה… אני מקווה להיות במקום שה' רוצה שאהיה..

ענת: מספיק דיברנו עלי ועכשיו נעבור אלייך נהורה.. אני יודעת שאת פעילה בעיר בהרבה תחומים, אז מאיפה את?

נהורה: אני ילידת צפת.. ההורים עלו לארץ כילדים מטוניס.

ענת: ברור שהחיידק הצפתי הוא הגורם המרכזי שלך ברצון העמוק לשינוי פני העיר מה מניע אותך?

נהורה: האמת, אגואיזם.. לעשות את מה שיעשה לי טוב, אם אני רוצה הופעה, אארגן הופעה, אם אני רוצה מפגש של צעירים אדאג שיהיה מפגש שכזה.

ענת: האם העשייה שלך נובעת מתוך חוסר שקיים בעיר שלנו?

נהורה: ממש כך. חייתי בירושלים ובגוש דן וראיתי איך דברים מתפתחים שם. רציתי לראות את זה גם בצפת. רציתי להיות משמעותית. רציתי להשפיע, ולכן חזרתי לגור בצפת לפני 3 וחצי שנים.

ענת : ומה את עושה עכשיו? עובדת? לומדת?

נהורה: אני דוקטורנטית בפקולטה לרפואה ועובדת כמרצה במכללת אוהלו בקצרין. אבל ברוב שעות היום, הראש שלי עסוק בגליל ובצפת בעיקר, אלה הנושאים שמעניינים אותי. בהתחלה חשבתי שאין דברים בעיר ושצריך רק ליצור יש מאין, לאט, לאט ראיתי שדווקא יש מהיכן לצמוח. יש אנשים שעושים ורק צריך לגרום לשיתופי פעולה ביניהם. היום אני ממש רואה את הפירות. אני מבינה שמשהו טוב מתרחש. לנוער וצעירים הרבה יותר טוב בצפת של 2016. אני מתרגשת עד דמעות באירועים מסויימים כמו "מדע על הבר" שהצליח כל כך.

ענת: משפט וחצי על אילן שוחט ראש העיר?

נהורה: אילן קרא לי לפני שנתיים וביקש שארוץ איתו ברשימה לבחירות המוניציפליות, כמו עוד מתמודדים. סירבתי באדיבות. העדפתי להיות אזרחית משפיעה ופעילה בעיר מבלי להיות תחת כותרת כזו או אחרת. אחרי הבחירות אילן ביקש שאהיה היועצת שלו לתחום נוער והצעירים בעיר, הסכמתי להיות אך ללא שכר, ואני שמחה מאוד על כך. הוא לא מאכזב אותי, הוא מגוייס ויוזם לטובת כל פעילות ורעיון שיקדם את הנוער, הסטודנטים והצעירים בעיר.

ענת: תעני בכנות, יש לנו עתיד בעיר כמו צפת?

נהורה: ברור שכן. החברות שלי חוזרות אט אט לעיר, דבר שמפתיע ומשמח אותי עד מאוד. אבל זה לא תלוי רק בי או בך.

ענת: אם היו נותנים לך הזדמנות להגשים חלום, באיזה היית בוחרת?

נהורה: החלומות שלי נזנחו כי הם כבר התגשמו, ברובם. לפני ארבע שנים חלמתי רק שיהיו צעירים שיסתובבו בעיר, שיתנו הטבות לסטודנטים ועוד דברים שכבר היום קורים. החלום הבא הוא שאנשים שלא מוצאים את עצמם בעיר הגדולה יבואו לצפת להשתקע. כי העיר טובה עד מאוד. הן מבחינה קהילתית, תרבותית ואינטלקטואלית.

ענת: אני חייבת לציין ששמחתי לכתוב אודות נהורה הרבה יותר מלדבר על עצמי. מצאתי קווי מתאר משותפים בשיחתנו, דבר שהותיר אותי בתחושה שאיני חותרת יחידה בדוגית אידיאולוגית, ערכית ורוחנית .. חג שמח לכולם.

"רוב הנשים הסובלות מבריחת שתן, לא מודעות ומתביישות להגיע לטיפול"

 דו שיח: יורם עומר עם ד"ר נעמה מרקוס-בראון, מייסדת ומנהלת השירות האורוגינקולוגי במרכז הרפואי זיו בצפת.

אשה

ד"ר נעמה מרקוס-בראון (43) נולדה בירושלים למשפחה דתית, היא הבכורה מבין 4 ילדים. למדה בתיכון לבנות "חורב" בעיר והמשיכה לשירות לאומי בחברה להגנת הטבע. החלה ללמוד הנדסה כימית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אך כבר במהלך השנה הראשונה החליטה לעבור ללימודי רפואה. למדה והתמחתה ברפואת נשים באוניברסיטת בן-גוריון ובית החולים סורוקה בבאר שבע והחל משנת 2007 שימשה בו כרופאה בכירה. תוך כדי הלימודים וההתמחות נישאה לבן זוגה גור ולהם 3 ילדים.

בשנת 2008 נסעה לצרפת- לעיר Caen שבאזור נורמנדי, כדי להתמחות בניתוחים לצניחת אברי האגן ובריחת שתן. תחום זה עוסק בשיפור איכות החיים של נשים שחלקן הגדול מתבייש לפנות לטיפול. מתוך היכרות עם הצורך הקיים והבושה הנלווית לתופעה, החליטה ד"ר מרקוס לעסוק דווקא בנושא חשוב זה.

לאחר חזרתה לארץ, בשלהי שנת 2010, הקימה ד"ר מרקוס- בראון את השירות האורוגינקולוגי במרכז הרפואי זיו בצפת ועברה עם משפחתה- בעלה גור (60) ושלושת ילדיהם (בן 17, בת 11 וחצי ובן 8) להתגורר בראש פינה. כיום משמשת כמנהלת השירות האורוגינקולוגי במרכז הרפואי זיו, רופאה בכירה במחלקת נשים ומרצה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר אילן בצפת.

אז מה זה אורוגינקולוגיה?

מקצוע האורוגינקולוגיה הינו התמחות בטיפול במגוון בעיות הקשורות לרצפת האגן בנשים. הוא כולל בתוכו בעיות במתן שתן, בריחת שתן, שלפוחית רגיזה, צניחה של אברי האגן וכאבי אגן כרוניים. המקצוע הינו ייחודי  ומאפשר אבחון וטיפול מקצועי הכולל הבנה של כלל המערכות ויחסי הגומלין ביניהן.

מי קהל היעד?

נשים בכל הגילאים, הסובלות מתופעות שונות של צניחת איברי האגן, דליפת שתן, שלפוחית רגיזה, כאבי אגן כרוניים ועוד.

למה חשובה רפואת אורוגינקולוגיה ?

מבריחת שתן במאמץ, סובלת אחת מכל ארבע נשים מעל גיל 35, אך עם זאת מעטות מטפלות בבעיה. רבות מן הנשים הסובלות מן התופעה חושבות שהיא תחלוף עם הזמן, חלקן מתביישות  וחלקן לא מודעות לכך שניתן לטפל בנושא. הן לא ניגשות לטיפול והתופעה רק מחמירה עם השנים. גורם הסיכון העיקרי לתופעה הינו לידות, גם אצל נשים צעירות, בריאות וספורטיביות. התופעה מתבטאת באיבוד שתן בזמן שיעול, עיטוש, ריקוד וצחוק. במצב אידיאלי, בישראל, קרוב ל-50000 נשים בשנה היו צריכות לעבור ניתוח לבריחת שתן, בפועל מנותחות לצערי, רק כ-2000.

מתופעות שונות של צניחת איברי האגן סובלת אחת מכל עשר נשים, הסבירות לסבול מכך עולה עם הגיל. הגיל הממוצע של נשים הסובלות מצניחה הוא בסביבות 55. בעבר היה נהוג להוציא את הרחם במקרים של צניחה ולקצר את הנרתיק, אך שיעור חזרת הצניחה היה מאוד גבוה. כיום, באמצעות שיטות חדשות וערכות עבודה מתקדמות, ניתן לנתח ולהחזיר את המצב לקדמותו ללא צורך בכריתת רחם, תוך הפחתה ניכרת בשיעור הניתוחים החוזרים וע"י כך לשפר משמעותית את איכות חייהן של הנשים (במיוחד במקרה של צעירות המעוניינות ללדת שוב).

אי שת"פ

השירות האור וגינקולוגי הוקם לפני כ- 5 שנים ומאפשר לנשות האזור להגיע להיבדק במרפאה ולהינתח בשיטות המתקדמות ביותר. לצערי, טרם הצלחנו לגייס פיזיותרפיסטית של ריצפת האגן וזאת מפאת בעיית תקנים וחוסר שיתוף פעולה של קופות החולים בהפניית מטופלות. ועל זה יש לומר, חבל גדול.

בואו לגליל

המרכז הרפואי זיו בתנופת פיתוח אדירה וישנו צורך משמעותי ברופאים בכירים ואיכותיים. רופאים שיתנו שירות מקצועי לאוכלוסייה וישתלבו בלימוד הסטודנטים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בר אילן, דור העתיד של הרפואה בישראל.

הפקולטה לרפואה- אולי הנס של בית החולים

פתיחת הפקולטה לרפואה הביאה איתה רופאים וחוקרים בכירים, שתרמו רבות להעלאת רמת ההוראה, המחקר והביצועים במחלקות. הימצאותם של סטודנטים צעירים מחייבת את כל המערכת להשתנות לטובה ונותנת תנופה אדירה מבחינה מקצועית לבית החולים. ככלל, כל בית חולים שהופך לאוניברסיטאי, רמת ההוראה ורמת הרופאים בו עולה.

אסוציאציה- משחקי מילים

ילדים – יש לי שלושה, מדהימים ואהובים.

אהבה – גורי, בעלי

אימא – אימא שלי יצאה עכשיו לפנסיה. עבדה כאחות במשך שנים רבות. מודה לה כל יום על החינוך המדהים שהעניקה לנו.

דת – לא מתחברת, אבל מכבדת.

גליל – עברנו לפני חמש שנים לאזור המדהים הזה, שמחה מאוד על הבחירה. אוהבת את

 הנוף, את מזג האוויר, את האנשים המדהימים שחיים פה, מרגישה שייכת לגליל     

מאוד ושמחה שילדי גדלים כאן.

אושר – להיות שלמים עם כל הבחירות שעושים.

מאכל –אוכלת הכול. אוהבת מאוד ריזוטו.

סרט – סרטים צרפתים, סרטי אווירה

ספר – אוהבת ספרים טובים. ויש הרבה.  לאחרונה קראתי שלושה ספרים מדהימים של  

סופרת חדשה ג'וג'ו מויס ,בעיקר ממליצה על "ללכת בדרכך"

אם לא היית רופאה?

חלמתי להיות אדריכלית. אמרו לי שהדמיון שלי לא מספיק מפותח. לדעתי חייבים יצירתיות בכל מקצוע ותחושת אהבה ושליחות, ואני מאוד אוהבת את המקצוע שלי.

מאחלת בריאות וחג שמח לכולם!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
גיליון השבוע
מופץ בעשרות ישובים משנת 1986 לפרסום 04-6971469

כן חיוני/ לא חיוני? האבסורד שבסגר הנוכחי

זמן קריאה מוערך: 2 דקות כן חיוני/ לא חיוני?הסגר החדש גורר איתו יותר שאלות מתשובות, יותר אי הבנות מהסכמות ולצד זה שלל פתרונות יצירתיים כדוגמת אותו בעל עסק שכתב פשוט

אופיר סופר: היה ראוי שהמדינה הייתה משקיעה באופן מיידי מיליארד שקלים במיגון הצפון״

זמן קריאה מוערך: < 1 דקה בדיון שהתקיים בוועדת חוץ וביטחון ביוזמת ח״כ אופיר סופר מסיעת ימינה בנושא תוכנית ״מגן הצפון״, הוא אומנם פירגן לשר לנושאים אזרחיים וחברתיים במשרד הביטחון, מיכאל

דילוג לתוכן