מאת: זוהר שטיינברג, כתב רכב-חדש בגליל
תארו לעצמכם בוקר קר: אתם נכנסים למכונית קטנה, מכניסים מפתח ומסובבים. המנוע מסתובב, משתעל ואז משתתק. עוד ניסיון, קצת צ'וק (אם הגרסה שלכם מצוידת בו), ולבסוף הוא מתעורר. מחכים רגע, מקשיבים ומחליטים אם אפשר כבר לצאת. אף מסך לא מברך אתכם לשלום; המכונית דווקא כן, בדרך שלה.
זאת תמונה שמתאימה לעולם שממנו הגיעה הפיאט אונו: עולם שבו נהגים הכירו את הצליל של המנוע שלהם, ידעו מתי הוא נשמע אחרת, ולפעמים פתחו מכסה מנוע בסוף השבוע גם בלי שקיבלו תזכורת באפליקציה. אבל מאחורי המראה הפשוט הסתתרה מכונית שהייתה מתקדמת מאוד לזמנה. האונו לא נולדה כדי להיות נוסטלגית; היא נולדה כדי לשנות את המכונית הקטנה.
ב־1983 הציגה פיאט את האונו כמחליפת ה־127. ג'ורג'טו ג'וג'ארו עיצב מרכב גבוה וקופסתי יחסית בשלוש או בחמש דלתות, שאפשר שימוש חכם במרחב. החלונות הגדולים והדלת האחורית הפכו אותה למכונית שקל להבין: נכנסים, רואים החוצה, מעמיסים ונוסעים. ב־1984 היא זכתה בתואר מכונית השנה האירופית. גם הייצור שלה היה סיפור טכנולוגי, עם תכנון שהותאם לריתוך רובוטי. תאמינו או לא, המכונית שהיום מזכירה לנו מברג וקרבורטור הייתה אז חלק מהעתיד.
בתחילת הדרך הוצעה אונו 45 עם מנוע בנזין בעל ארבעה צילינדרים בנפח 903 סמ"ק ובהספק 45 כוחות סוס, שבמישור היה מעולה, אך בעליות של צפת והגליל היה… נחליט שלא להחליט.
לצדה היו אונו 55 עם מנוע 1,116 סמ"ק ואונו 70 עם מנוע 1,301 סמ"ק. המספר מאחור רמז על מדרגת ההספק ולא על נפח המנוע. אלה היו מנועים מקוררי נוזל ובגרסאות הבנזין העממיות הראשונות הזנת הדלק נעשתה בקרבורטור. המפרטים השתנו בין שווקים ושנים, ולכן הכיתוב על הדלת האחורית לבדו אינו מספיק לזיהוי מדויק.
45 כוחות סוס נשמעים היום כמו נתון של אביזר עזר, אבל במכונית קטנה וקלה הם הספיקו לשימוש היומיומי. לא צריך להפוך את האונו למכונית ביצועים כדי להבין את הקסם: היא אפשרה עצמאות, עבודה, לימודים, חברים ונסיעה לים בלי להזדקק לרכב גדול. היא נתנה תחושה של רכב ספורט מרווח עם צליל מדהים, ופשוט אהבו את הרכב. היה בו משהו מיוחד, פשוט ומיוחד. בעלייה עם נוסעים ומזגן היה צריך סבלנות ותכנון הילוכים. בפיאט כזאת למדו מהר שהדוושה הימנית אינה כפתור קסם.
ב־1985 הגיע שינוי חשוב: מנוע FIRE בנפח 999 סמ"ק, גם הוא עם 45 כוחות סוס, השם היה ראשי תיבות של Fully Integrated Robotised Engine, ולא הבטחה ללהבות מהאגזוז. זאת הייתה משפחת מנועים חדשה שנועדה לייצור יעיל ולמבנה פשוט יותר. חשוב לדייק: מעבר למנוע FIRE לא פירושו שכל אונו קיבלה מיד הזרקת דלק; גם כאן צריך לבדוק שנת ייצור וגרסה.
אותה שנה הביאה גם את אונו Turbo i.e., שהפכה את הסיפור על ראשו. בגרסה הראשונה הותקן מנוע 1.3 ליטר מוגדש טורבו עם הזרקה אלקטרונית ו־105 כוחות סוס. פיאט מציינת משקל של 845 קילוגרם. פתאום המכונית הקטנה והמרובעת הייתה מסוגלת לביצועים רציניים. זאת גם תזכורת שטורבו היה קיים אז, הוא פשוט לא המתין מתחת למכסה המנוע של כל מכונית עממית.
ב־1989 הגיעה מתיחת הפנים המרכזית: הפנסים, החזית והחלק האחורי עודכנו וגם תא הנוסעים השתנה, ובהמשך התרחבו גרסאות ההזרקה והממיר הקטליטי בהתאם לשוק. הטורבו המעודכנת קיבלה מנוע 1,372 סמ"ק ובגרסה שעליה מדווח ארכיון פיאט ההספק עלה ל־116 כוחות סוס. לגרסאות אחרות ובהן גרסאות עם ממיר קטליטי, היו נתונים שונים, לכן אין לערבב ביניהן כאילו כל אונו טורבו הייתה אותה מכונית. האונו, ובעיקר הטורבו, הייתה מעולה במישורים ישרים, אך אם היית צריך לטפס או לקחת סיבוב במיוחד ביום גשום היית צריך לחשב מסלול מחדש .
ב־1993 הוצגה הפונטו כמחליפה והייצור האיטלקי של האונו הסתיים ב־1995. בישראל כשאומרים אונו, לרוב חושבים על המכונית האירופית ההיא. בעולם השם המשיך לחיות: בברזיל הוצגה ב־2010 אונו חדשה עם מנועי FIRE Evo, וב־2016 הגיעו מנועי Firefly בנפחי 1.0 ו־1.3 ליטר. הפרידה מהדגם הברזילאי הגיעה ב־2021. זאת המשכיות של שם ומשפחה ולא רצף של מתיחות פנים למכונית שהכרנו כאן.
ומה היה נעים כל כך בפשטות הישנה? היה אפשר לראות ולהבין יותר: כבלים, צינורות, פלאגים ומסנן אוויר לא הסתתרו מאחורי תפריטים. הכול היה נגיש. מי שידע לעבוד יכול היה לבצע חלק מהתחזוקה בעצמו. מצד שני, הפשטות לא מנעה התחממות, נזילות, בעיות חשמל או חלודה, ובואו נגיד שזה היה המאפיין של פיאט באותה התקופה. מי שגר בהרי הצפון היה צריך להסתכל על הדרך ובעיקר על שעון החום שלא פחד לקפוץ פתאום. כיום, באונו שנותרה על הכביש, מצבה והטיפול שקיבלה חשובים הרבה יותר מהשם שעל מכסה המנוע. נוסטלגיה טובה אינה תחליף לבדיקת מערכת הקירור.
אין כיום אונו חדשה שאפשר להציג כיורשת הישירה בישראל. להשוואת התקופות אפשר להביט בגרנדה פנדה המודרנית. במפרט האירופי שהציגה פיאט ב־2025, הגרסה ההיברידית משלבת מנוע טורבו 1.2 ליטר, שלושה צילינדרים, מערכת 48 וולט ותיבה אוטומטית כפולת מצמד. הגרסה החשמלית הוצגה עם 113 כוחות סוס וסוללת 44 קוט"ש. זאת מקבילה רעיונית למכונית שימושית קטנה עם עולם מכאני אחר לגמרי.
ההשוואה בסוף הדרך פשוטה: אונו 45 המקורית הציעה 903 סמ"ק, קרבורטור ו־45 כוחות סוס. המקבילה המודרנית מציעה יותר כוח, מחשוב ותפעול אוטומטי ומרחיקה את הנהג מעבודת המנוע. בנסיעה מחיפה לכיוון הגליל, רובנו נעדיף את הנוחות החדשה, אבל כשאונו שמורה עוברת לידנו, משהו בכל זאת מושך את העין, אולי מפני שהיא מזכירה תקופה שבה מכונית קטנה לא הייתה פשרה – היא הייתה התחלה, והצעירים במיוחד היו אוהבים אותה מאוד.
לגלות עוד מהאתר חדש בגליל
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
