
מאת: זוהר שטיינברג, כתב רכב-חדש בגליל
פעם היה כדאי להחזיק עיפרון בתא הכפפות, לא בשביל לכתוב אלא למקרה שהטייפ יבלע את הקלטת. מי ששלף פעם קלטת וגילה שסרט מגנטי משתלשל ממנה מכיר את הרגע, מכניסים את העיפרון לאחד הסלילים, מסובבים בעדינות מיישרים את הסרט עם האצבעות ומקווים שהשיר הבא לא יישמע כאילו הזמר שר מתחת למים. היום כששיר לא מתנגן, בודקים אם הטלפון מחובר פעם גם לעיפרון היה תפקיד במערכת השמע.
בכל פעם שהחלפנו מכשיר, השתנה גם מה שעשינו כדי לשמוע שיר, ברדיו חיכינו שישמיעו אותו. בקלטת יכולנו להקליט אותו, בדיסק יכולנו לדלג ישר אליו והיום אפשר לבקש אותו בקול ובכל זאת, גם כשכמעט כל שיר שעולה על הדעת נמצא בהישג יד, שלושה אנשים באוטו עדיין יכולים להעביר רבע שעה בוויכוח על מה לשים.
צד א׳, צד ב׳ והשדרן שנכנס באמצע
פיליפס הציגה את מכשיר ההקלטה הראשון שלה לקלטות קומפקטיות בברלין ב־1963. כשהקלטת מצאה את מקומה גם במכוניות היא נתנה לנו משהו שהרדיו לא יכול היה להבטיח, לבחור מה נשמע בדרך. אפשר היה לקחת אלבום שלם או להכין אוסף בבית ולכתוב על המדבקה ״לנסיעות״. מי שהקליט מהרדיו הכיר גם את העסקה הקטנה הזאת, קיבלתם את השיר שרציתם ולפעמים את סוף המשפט של השדרן בחינם או שפשוט שמעתם את עצמכם ברקע מתלוננים על הזמן שעובר..
הטייפ דרש קצת סבלנות, רציתם את השיר הרביעי? מריצים את הסרט, עוצרים, מקשיבים לשנייה ומגלים שהגעתם לאמצע השיר החמישי אחרי שני ניסיונות כבר היה קל יותר לתת לו להתנגן. לפעמים דווקא כך גיליתם ששיר שתמיד ניסיתם לדלג עליו בכלל לא רע.
לנסיעה ארוכה בגליל אפשר לדמיין קופסה או תיק "מעוצב" עם כמה קלטות: אחת שהנהג בחר, אחת שהילדים ביקשו ואחת בלי מדבקה שאין לדעת מה הוקלט עליה. לפעמים דווקא הקלטת בלי המדבקה הייתה ההפתעה של הדרך. היום היינו קוראים לזה ״לגלות מוזיקה חדשה״, אז השאלה הייתה פשוטה יותר: ״רגע, של מי הקלטת הזאת?״
גם לרדיו היה תפקיד שאף אוסף לא מילא, לא היה צריך להכין כלום מראש ובין שני שירים אפשר היה לשמוע חדשות או דיווח תנועה ואם לא אהבתם את מה שהתנגן, החלפתם תחנה. מצד שני, כשהתחיל סוף סוף השיר שחיכיתם לו והנסיעה בדיוק נגמרה, תמיד היה אפשר להישאר עוד שלוש דקות בחניה. (בזמנו לא היו פרסומות ותשדירים כמו היום מקסימום הייתם שומעים חדשות או פרסומת של תפוזינה) , למי שמחכה בבית, כמובן, אומרים שרק עכשיו הגעתם.
הדיסק חסך את ההרצה, עכשיו רק צריך למצוא אותו
כפתור קטן אחד הסביר למה הדיסק היה שינוי גדול: לחצתם והגעתם לתחילת השיר הבא בלי לנחש כמה זמן להריץ ובלי להפוך את הקלטת. כבר בשנות השמונים הציגה פיוניר את נגן הדיסקים לרכב CDX1 בהמשך הופיעו גם מחליפי דיסקים שנקרא "המחסנית". בדוח של סוני מ־1995 מתועדות אפילו מערכות ששילבו טייפ קלטות עם שליטה במחליף דיסקים, היה בזה היגיון: למה להיפרד בבת אחת מכל מה שכבר הקלטתם? global.pioneer
מחליף הדיסקים אפשר לעבור מאלבום לאלבום בלי להוציא דיסק ולהכניס אחר בכל פעם. רק היה כדאי לזכור איזה אלבום הכנסתם לכל תא ואם המחליף היה בתא המטען והדיסק שרציתם נשאר בבית גם המערכת הכי יקרה בעולם לא יכלה לעזור. אחר כך הגיעו הדיסקים הצרובים, אפשר היה להכין אוסף בבית, לכתוב עליו בטוש ״אוסף לאוטו 4״ ולגלות כעבור חודש שאין לכם מושג מה ההבדל בינו לבין ״אוסף לאוטו 3 מה שכן בכביש משובש היה ניתן לשמוע את הזמר "צועק לעצור" הדיסק היה קופץ , איזו תקופה..
המעבר לטלפון לא קרה בבת אחת. במכונית אחת חיברו נגן לכניסת השמע בכבל, באחרת השתמשו בהתקן זיכרון עם שירים ובהמשך היה אפשר להזרים שמע מהטלפון בחיבור אלחוטי. בין כל אלה היה גם פתרון משונה למראה, מתאם בצורת קלטת עם כבל שיוצא ממנה, הכנסתם אותו לטייפ, חיברתם את הכבל לנגן והמערכת הישנה השמיעה מוזיקה ממכשיר חדש. למי שלא רצה להחליף את כל מערכת השמע בשביל לשמוע שירים מהנגן, זה היה פתרון די חכם, עד שמי שישב מקדימה התיישב בטעות על הכבל והכבל נקרע או התנתק מהקלטת.
כל השירים בעולם, ואיפה הכפתור להשתקה?
במכוניות תומכות אפשר היום להשמיע מוזיקה מהטלפון דרך Apple CarPlay או Android Auto ואפילו לבקש שיר בקול בהתאם למכשיר ולאפליקציה. אם נוסעים למקום שהקליטה בו חלשה, כדאי להוריד מוזיקה מראש, אם שירות ההאזנה מאפשר זאת. במובן הזה חזרנו להרגל ישן, בוחרים בבית מה נרצה לשמוע בדרך. רק שהפעם האוסף נכנס לכיס במקום לתא הכפפות. support.apple.com
אם אתם בודקים רכב חדש או משומש, נסו את מערכת השמע עוד בחניה. חברו את הטלפון שלכם, הפעילו שיר ובדקו כמה קל להנמיך, לדלג או להשתיק, חפשו את הכפתורים האלה גם על ההגה. אם שני בני הבית משתמשים ברכב, בדקו מה קורה כששני הטלפונים נמצאים בו, מערכת יכולה להישמע נהדר ועדיין לעצבן בכל בוקר אם היא מתחברת דווקא לטלפון של מי שנשאר בבית.
קשה להתגעגע לסרט מגנטי שנכרך בתוך הטייפ, קל יותר להתגעגע לרגע שבו הכנסנו קלטת ונתנו לה להתנגן. גם היום, כשאפשר לדלג בלי סוף, שווה לפעמים לשים אלבום שלם ולשמוע מה מגיע אחרי השיר שבחרנו. ואם השיר הראשון לא בא לכם טוב, תנו לו עוד דקה. היום אתה נכנס לרכב , במיוחד אם יש נוער ברכב, מתחברים לטלפון ומתחילים לשמוע פתיחות של כל שיר, שמים שיר אחרי שניה מעבירים לשיר הבא אח"כ לשיר אחריו וכך עד שמגיעים ליעד….פעם פשוט היינו אומרים שאין לנו כוח להריץ.
כמו שאני תמיד אומר: ״אין חבר נאמן יותר מנסיעת מבחן״.
קשור
לגלות עוד מהאתר חדש בגליל
Subscribe to get the latest posts sent to your email.

















