האלקטרוניקה ברכב הורגת את הנשמה או מצילה אותנו?

מאת: זוהר שטיינברג כתב רכב חדש בגליל

פעם כל פתיחת גז וכל בלימה עברו דרך הידיים והרגליים של הרוכב היום מחשבים וחיישנים מסייעים לשמור על האופנוע יציב אך האם הרווחנו ביטחון על חשבון הריגוש? או שפשוט למדנו לרכוב עם שותף חדש?

דמיינו רכיבה לפני עשרים שנה: אופנוע חזק, כביש מתפתל בצפון, והמון אחריות בידיים שלכם, לא בכל דגם היו בקרת אחיזה או מערכות שמזהות הטיה בחלקם לא הייתה אפילו מערכת ABS. פתחתם גז מוקדם מדי על אספלט חלק, בלמתם בחדות בתוך פנייה או נתקלתם בכביש מאובק והאופנוע היה מגיב בלי להתייעץ עם אף אחד, הרוכב היה צריך לקרוא את הדרך, להרגיש את הכלי ולדייק, או במילים אחרות לתכנן את הנסיעה והתגובות מראש.

יש מי שמתגעגעים לתחושה הישירה הזאת. מבחינתם, רכיבה על אופנוע ישן הייתה שיחה ללא מתווכים בין הידיים, המנוע והכביש, כל רטט עבר דרך הגוף, וכל טעות הורגשה מיד ולימדה אותך את החשיבות של נהג מקצועי ומיומן, אבל צריך לומר ביושר, לא כל טעות לימדה לקח, לפעמים היא הסתיימה בנפילה ואפילו גרוע מיזה.

היום, באופנועים מתקדמים רבים, חיישנים ומחשבים עוקבים אחר תנועת הכלי ומסייעים בניהול הבלימה והכוח, יחידת מדידה אינרציאלית, או IMU, יכולה למדוד תאוצה וקצב סיבוב ולספק למערכת מידע על מצב האופנוע. יש מערכות שמודדות את הנתונים האלה מאה פעמים בשנייה, אבל לא כל אופנוע מצויד באותה מערכת או באותן יכולות, כאן מתחיל הוויכוח האם המחשב הפך אותנו לרוכבים בטוחים יותר, או שהוציא מהרכיבה את החלק הגולמי והכיף שבגללו התאהבנו בה?

פעם הייתה יותר אחריות בידיים ( זה לא אומר שהיום אין)

באופנועים של פעם, המיומנות של הרוכב הייתה חלק מרכזי מהשליטה בכלי, צריך היה להכיר את תגובת המצערת, להבין איך הבלמים מרגישים, לבחור קו ולתכנן את הפנייה בכבישי הצפון והגליל ובכל כביש מפותל כגון העלייה לכרמל בחיפה, שבהם פנייה יכולה להסתתר מאחורי עלייה, צל או שינוי במצב האספלט, הניסיון הזה חשוב גם היום.

לרכיבה הישירה היה קסם, מנוע חזק, מצערת שמרגישה מחוברת לגלגל האחורי ותגובה ברורה לכל פעולה אבל אין צורך להפוך את חוסר הסלחנות של העבר לאידיאל, טעות קטנה על חול, צבע כביש רטוב או כתם שמן עלולה להסתיים באובדן אחיזה ומי שזוכר אופנועים בלי מערכות עזר אולי זוכר גם עד כמה מהר הכביש יכול להעניש.

היום: עזרה בזמן אמת, עם מגבלות

מערכות בטיחות מודרניות אינן גאדג'ט שנועד לקשט את לוח המחוונים, ABS נועד למנוע נעילת גלגלים בבלימה, ובמערכות מסוימות חיישני IMU מסייעים להתאים את פעולת הבלמים גם כשהאופנוע מוטה, בקרת אחיזה יכולה להפחית את כוח המנוע כשהיא מזהה החלקה של הגלגל האחורי ובאופנועים מסוימים יש גם בקרת הרמת גלגל קדמי, ומערכות מתלים חצי אקטיביות שמשנות את פעולת השיכוך בהתאם למידע מהחיישנים.

המערכות האלה יכולות לעזור ברגע מפתיע למשל כשנדרשת בלימה חזקה, או כשמשטח הכביש משתנה באמצע הפנייה, הן לא מבטלות את חוקי הפיזיקה, ולא מבטיחות למנוע נפילה בכל מצב וחשוב לציין כי איכות הצמיגים, מצב הכביש, מהירות הרכיבה והפעולה של הרוכב עדיין קובעים. המחשב יכול לסייע, אבל הוא לא רואה את כל מה שאתם רואים ולא בוחר בשבילכם את הקו הנכון.

האם הביטחון בא על חשבון הריגוש?

רוכבים ותיקים מספרים לפעמים שאופנוע חדש מרגיש להם מעודן מדי פחות דרמה, פחות מאבק, יותר מסכים ומצבי רכיבה, אפשר להבין את התחושה, אם המערכת מצמצמת את ההפתעות, גם החוויה יכולה להרגיש פחות פראית אבל פחות פראי לא בהכרח אומר פחות מהנה. יש רוכבים שהביטחון הנוסף מאפשר להם ליהנות יותר מהדרך, במקום להיאבק בכל רגע עם האופנוע ויש מי שדווקא אוהבים כלי פשוט ומכני יותר הטעם האישי נשאר חשוב, כל עוד לא מבלבלים בין תחושת שליטה לבין שליטה אמיתית.

הסכנה מתחילה כשהרוכב סומך על האלקטרוניקה במקום ללמוד רכיבה נכונה, בקרת אחיזה אינה רישיון לפתוח גז בכל מצב, ו־ABS אינו תחליף לשמירת מרחק ולבלימה מתוכננת, מערכת עזר ( דגש על המילה עזר ) יכולה לצמצם סיכון מסוים, היא לא הופכת טעות למסוכנת פחות בכל תנאי. מי שרוכב מהר יותר רק מפני שהוא מאמין שהמחשב יציל אותו, עלול לגלות שהמערכת אינה יכולה לשנות את תנאי הדרך או את גבולות האחיזה.

המחשב הוא שותף הוא עוזר לרוכב וחשוב להבין את זה שבסוף הכל תלוי בנהג ברוכב ולכן חשוב להבין, להיות מיומנים ומקצועיים ולא לסיים שיעור נהיגה לעבור טסט וזהו אני הרוכב הכי טוב שיש, זה לא עובד כך!

גם הטענה שכל רוכב יכול או צריך לנתק את הבקרות אינה נכונה לכל דגם האפשרויות משתנות מאופנוע לאופנוע בחלקם ניתן לבחור מצבי רכיבה שונים, בחלקם אפשר לשנות הגדרות מסוימות, ובאחרים השליטה מוגבלת. בכביש ציבורי, ניתוק מערכות בטיחות אינו מבחן אומץ ולא דרך להוכיח מי רוכב טוב יותר.

אולי השאלה הנכונה אינה אם האלקטרוניקה הרסה את הנשמה, אלא אם אנחנו יודעים להשתמש בה בלי לוותר על האחריות שלנו, בכביש מפותל בגליל, מול אספלט שמשתנה מצל לשמש, מחשב יכול לתת עוד שכבת סיוע אבל הוא לא יכול להחליף מבט רחוק הוא לא יכול למנוע, הוא יכול "לעזור", מהירות שמתאימה לתנאים, יד עדינה על המצערת ושיקול דעת.

האלקטרוניקה לא רוכבת במקומנו היא מצטרפת לרשימת הדברים שאנחנו צריכים להכיר לצד הבלמים, הצמיגים, המנוע והדרך. הנשמה של הרכיבה נמצאת עדיין בקשר בין האדם למכונה, פשוט נוספו לו חיישנים מי שמחפש אופנוע שמרגיש כמו פעם יכול למצוא אותו גם היום ומי שבוחר באופנוע מודרני יכול ליהנות מהעזרה הטכנולוגית, כל עוד הוא זוכר מי מחזיק בכידון.

והכי חשוב לא לשכוח להבין ולחזות את הדרך להיות מוכנים לכל "הפתעה" ותמיד להנות מהנסיעה ולא להוכיח לאף אחד שאתה טוב יותר , כשאתה חוזר לבית כנראה שנהגת טוב, סעו בזהירות.