מאת: זוהר שטיינברג- מערכת חדש בגליל
יש רגעים שרק מי שהיה שם מבין. אנחנו, ילידי צפת שהיינו אז בני נוער, זוכרים את זה טוב: הלילה יורד על העיר, מכבים את המזגן ברכב בכוונה תחילה – כי כל כוח סוס קטן נחשב כשיוצאים לבדוק את הרכב – והדרך מצומת ביריה במעלה הכביש התלול לכיוון מפקדת פיקוד הצפון, כביש 8900, עד קבר בניהו בן יהוידע- זה היה מגרש הניסויים הבלתי רשמי שלנו. אבל לא רק שלנו- שנים לפני שאנחנו הגענו לגיל הנהיגה, הכביש הזה כבר היה ידוע. אמרו שגם כתבי רכב ובוחנים מקצועיים, מאלה שכתבו במוספי הרכב של העיתונים הגדולים, היו עולים לצפת במיוחד כדי לבחון שם דגמים חדשים.
העלייה התלולה והארוכה מהצומת ועד הקבר נחשבה מבחן אמיתי לתאוצה ולכוח מנוע – לא כמו כביש ישר ושטוח, אלא עלייה שמכריחה את הרכב לחשוף את מלוא היכולת שלו.
אם רכב "נשם" שם בקלות, ידעו שיש לו באמת כוח. וכך, בלי לתכנן, הפכה צפת לתחנה לא רשמית במסלול של עולם הרכב הישראלי. אנחנו, הצעירים של העיר, פשוט המשכנו את המסורת בדרכנו. כל אחד עם הרכב שלו, כל אחד עם הגאווה שלו.
האלפא ספרינט תילתן הירוקה של החברים, שהילכה בקול המיוחד שלה בעליות. הפורד אסקורט XR3i קבריולט – הרכב שלי, שהרגיש כמו טיסה בכל פעם שהמחט עלתה. הפיז'ו GTI של חברה אחרת, שתמיד היה מועמד רציני לתואר מלך הלילה. ואפילו הסוזוקי TS50 שניסה את מזלו מול המכוניות – כי בגיל 18 הכל אפשרי, ולא משנה כמה סמ"ק יש לך, השאלה היא כמה לב.
התחרות היתה פשוטה: מי מגיע הכי מהר מהצומת עד הקבר. לא היה שופט, לא היה גביע – רק השעון בראש וההסכמה השקטה בין כולם מי ניצח הלילה הזה. וכשהיינו חוזרים לעיר, הלילה עוד לא נגמר.כי היה עוד לאן ללכת.
מועדון המלך דוד היה פתוח, המוזיקה בוקעת מבעד לקירות, ומועדון השונטל שם למעלה במצודה – עם הנוף על העיר העתיקה שרק צפת יכולה לתת.
שני עולמות באותו לילה: המהירות בכביש החשוך, והריקודים באור הצבעוני. זו היתה צפת שלנו – עיר קטנה שידעה להכיל הכל, מהמסתורין של הקבר העתיק, דרך בוחני הרכב המקצועיים שעלו אליה, ועד הבאס של המועדון.
היום, כשעוברים בכביש 8900, קשה להאמין שפעם הוא היה זירה כזאת – גם למקצוענים וגם לנערים סתם אוהבי מהירות. אבל מי שהיה שם, מי שכיבה את המזגן וסחט מהמנוע כל טיפת כוח, יזכור תמיד את הלילות ההם.
לגלות עוד מהאתר חדש בגליל
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
